התחושה הראשונה שאפפה אותי, אחרי קריאת הפסקאות הראשונות בספר, היתה שהנה, נפלתי על ספר משובח, ויש סיכוי טוב שבימים הקרובים, יותר נכון בלילות הקרובים צפויה לי חוויה. הנה אשקע לי יותר ויותר בין דפי הספר. אלמד להכיר את הגיבורים, אתחבר אל העלילה וגעגוע קטן יקנן בלבי, יצמח מעט בכל יום שחולף, אל דפי הספר שאותם אני פוקד רק לפני השינה.
וזה קרה, במידה מסוימת בלבד, כי לצערי הרב לא היה סיפק בידי להשקיע מספיק בקריאת הספר, בגלל הלילות העמוסים מדי. אלה מנעו ממני לשוב ולחבור אל גיבוריי, הממתינים לי בין הדפים, וגרוע מכך – נטיתי לשכוח חלקים חשובים מהעלילה, ונאלצתי שוב ושוב לחזור ולעלעל בין הדפים שכבר קראתי, כדי שאוכל להתחבר מחדש אל הספר ולהמשיך וליהנות מקריאתו.
אחד ממאפייני סגנון כתיבתה של שושי בריינר בספר זה, שאותו אני מגדיר כמקצועי ומשובח, דק אבחנה ומורכב דיו, הוא הבאתם של שני מסלולי עלילה בשני פונטים שונים. הפונט הדק יותר מתייחס אל ההקדמה של הספר, הסיפור שמעל לסיפור העלילה. הפונט הקבוע שמור לעלילה הראשית. אודה שאף כי ההקדמה לספר היתה מעולה בעיני ומיהרתי להתחבר אליה, הרי שבהמשך נשתכחו ממני רוב הפרטים הקשורים בסיפור הזה, ש”מעל” לעלילה, וקצת נלאיתי לחזור שוב ושוב לרענן את זכרוני בעניין.
עם זאת, גם קריאת נתח אקראי מהספר, בכל מקום שבו תבחרו לפתוח, תשכנע אתכם שמדובר בכותבת מיומנת, המצויה ברזיה של השפה העברית. התיאורים, תובנותיה של כל דמות ודמות, הדימויים שחלקם מקוריים והאופן שבו הסופרת מגלגלת את העלילה קדימה, כל אלה תורמים לחוויית הקריאה.
עלילת הספר מובאת מפיו של מנחם, פנסיונר של הוצאת אבוקה, המביא את הסיפור של הסופרת איה ספיר ושל העורך אלכס שפירא, שניהם אנשים במיטב שנותיהם שחייהם הקודמים מכבידים עליהם. זהו סיפור רב־תהפוכות, הנודד בין חיפה ובין תל אביב, בין הסוואנה של אפריקה ובין הוליווד של מרילין מונרו, ומפתיע את הקוראים לא פחות מאשר את איה ואלכס.
בסופו, אחרי התערבות מטעמם של עולמות עליונים, אנו נשארים עם השאלה מהו נוף האהבה שאנחנו אוהבים.
עוד נוסיף, כי שני ספריה הקודמים של שושי בריינר זכו להצלחה רבה: אהבה עברית (ספריה לעם 2006) היה מועמד לפרס ספיר; וספרה ספר הפרידות הגדול (ספריה לעם 2009) היה לרב־מכר ותורגם ללשונות זרות.
שם ספר: כתב סתרים
שם מחבר: שושי בריינר
מספר עמודים: 320
שנת הוצאה לאור: תשע”ו / ספטמבר 2016