כתבה: יוכי שיין
אם גם אתם מתפעמים מיופיו של הנוף כשאתם עומדים בפתחה של שמורת טבע, אם גם לכם סבך של עצים, שבילים מתפתלים וחיות בר מסמלים סוג של בריחה אל טבעי והרגוע, ואל הקשר שכל אחד יכול עדיין למצוא בתוכו אל הטבע, הרי שספרו של יוסי עוזרד בא ומציב בפניך, הקורא, אמת טורדנית: המניפולציות האנושיות, הרוע והאופי האנושי יכולים לזהם ולחרב כל חלקה טובה. גם את אותה “בועה” שהטבע, כביכול, מעניק לנו כשאנו נמצאים בתוכו.
שלומקי הוא פקח בשמורת טבע באזור הכנרת. הוא אדם סקרן, קפדן ומתמיד. הוא אוהב מאד את הטריטוריה שלו ומסתובב בה יום יום. באחד הימים שלומקי נתקל באירוע של ציד בלתי חוקי – אחד ממנהליו ביחד עם קצין בצה’ל צדו חזירת בר, באזור השמורה עליה מופקד שלומקי.
הוא מחליט להגיש מכתב תלונה להנהלה נגד חברו, אך אלה לוחצים עליו למשוך את תלונתו. שלומקי מסרב ובעיניו זה פשוט מאד – היתה עבירה יש לחקור את המעורבים. שלומקי עומד בסירובו ולא מבטל את התלונה.
מרגע זה ואילך חייו הפכו קשים ומרים.
באחד מימי השישי לפני שסיים את סיורו בשמורה, נכנס לאיזה שביל, שם גילה אישה חבולה באורח קשה, ומיהר להזעיק עזרה ואמבולנס. התברר שהאישה נדרסה, נאנסה והוכתה באורח אכזרי. היות שאישה היתה מחוסרת הכרה זמן רב, ועל בגדיו של שלומקי היו סימני דם הקורבן, הוא נעצר במשטרה לפרק זמן ממושך. מה גם שהאישה מסרה את תיאורו לכשחזרה להכרתה, דבר שחיזק את החשד נגדו.
ההשפלה והכאב הנפשי אינם נותנים לשלומקי מנוח והעניין טורד את דעתו. כל אותו הזמן הוא מתעקש בחירוף נפש על חפותו, וטוען שהוא רק גילה את הקורבן והושיט לה עזרה.
בין יתר צרותיו של שלומקי ובעקבות ניסיון להתפרנס מחקלאות בעת שהיה מושעה מעבודתו מגיע אליו חוקר מס הכנסה. הם מתיידדים ומתברר שהבחור הוא בדואי שהיה בלש משטרה בעברו. שלומקי מבקש ממנו לנסות ולמצוא את האנס שדרס והכה את הקורבן. בינתיים הבחורה החלימה, התברר שהיא תיירת שהתאוששה, וחזרה לארצה ניו זילנד.
הספר מכיל תיאורי נוף מרהיבים, עוצרי נשימה ואהבת אין קץ של שלומקי לחלקת אלוהיו הקטנה – שמורת הטבע. הוא מכיר כל שביל כל אבן וכל עץ. הוא יודע לזהות עקבות של כל חית בר, קריאה וציוץ של עופות הבר ופריחה בעונתה.
נהניתי מהספר, הוא נעים וקולח וניכרת בו אהבה לטבע ולארץ ישראל, אלא שתוך כדי כך יש בספר ביקורת נוקבת על נפוטיזם ופרוטקציה שהורסים כל חלקה טובה כולל העלמת עין אף מעבירות פליליות.
כנרת זמורה-דביר | נובמבר 2016