אף אחד לא חוזר לבגדד הוא רומן של אכזבות ותקוות, שעלילתו משתרעת מראשית המאה ה-20 ועד ימינו. אלנה לוונטל פרסמה כ-30 ספרים. זכתה בפרסים ספרותיים רבים והגיעה לרשימה הסופית לפרס סטרגה היוקרתי.
טבעם של ספרי פרוזה, העוסקים בהגירה, משברי זהות, קשרי משפחה המסתעפים ומסתבכים לאורך הדורות וכגון אלה, שהם מתאימים לקוראים שיש להם מכנה משותף אחד לפחות: זיכרון טוב. כשהעלילה עוסקת בהרבה גיבורים, כשהיא נעה הלוך ושוב, אחוזת תזזית, בין עשורי השנים החולפות, צריך לא רק סבלנות וסקרנות, אלא גם יכולת לשמר את שמות הגיבורים ותיאוריהם, כדי להיות מסוגל ליהנות מהספר.
אלנה לוונטל, מי שכתבה את “אף אחד לא חוזר לבגדד” בהוצאת “קרן” שיצא לאור לאחרונה, היא אשת ספרות רבת תארים והישגים ומתמקדת בעיקר בתרגומים לאיטלקית. היא תרגמה את ספריהם של עמוס עוז, דויד גרוסמן, מאיר שלו, יהושע קנז ועוד, היא כותבת שנים רבות על נושאי תרבות יהודית ומלמדת תרבות יהודית במכון האוניברסיטאי ללימודים גבוהים בפאביה. פרסמה מאמרים רבים במוספי התרבות של לה סטמפה וסולה 24 אורה. זהו ספרה הראשון המתורגם לעברי, אחרי שכבר זכה בפרס הרומן האהוב ביותר על המבקרים בשנת 2019.
עלילת הספר עוסקת בבני משפחת זילכה העירקית. מרגע שנורמה, אם המשפחה, עוזבת את בגדד כדי למצוא לעצמה חיים חדשים מעבר לאוקיינוס, המשפחה מתפרקת. בני המשפחה עוזבים את בגדד, כור מחצבתם וערש תרבותם, מתפזרים על פני יבשות וארצות, ובהן ישראל, ומנסים ליצור לעצמם חיים חדשים שעה שצילה הענקי של האם מרחף מעליהם.
החוט היחיד הקושר ביניהם כעת הוא בגדד, הגיבורה הראשית של הרומן. כאן בגדד אינה רק עיר, אלא שורשי חיים שלעולם לא יהיה אפשר לחזור אליהם, אך הם נטועים עמוק בנפש כל מי שעזב אותה לבלי שוב.
זהו ספר עלילתי בעיקרו, מעין ביוגרפיה של משפחה, שהיתה פעם מלוכדת ובצוק הדורות שלחה פארות וענפים אל פינות רבות בעולם, מה שגרם לדבק שהחזיק את בניה קרוב-קרוב להתעייף ולהתפורר.
ישנם חלקים בספר, העוסקים בסיטואציות קטנות, כמו בפתיחת הספר, שבה הגיבורה הישישה, האם, יורדת ממיטה גבוהה במוסד שבו היא נמצאת, אשר מקנים לו איכות ספרותית. עם זאת, מי שיחפש צלילה לעומקן של הדמויות, כתיבה לרוחב או רגעים מהנים קטנים, יתקשה למצוא אותם כאן.
(בצילום: רחוב בבגדד, צילום “גוגל-ארד'”)