הקריאה בשני הספרים מענגת, ונראה כי השנים שחלפו והעובדה שמחברי הספרים אינם איתנו כבר עשרות שנים, כלל לא פגמו בעוצמתה של חווית קיץ אחד של התבגרות, שאותה רצו להעביר.
כמי שכתיבתו הספרותית, רוב חייו, היתה מיועדת לנוער ועל נוער (ראה “יעל ואני”) אני נהנה במיוחד מקריאת ספרים העוסקים בגיל הנעורים אך אינם מיועדים לנוער, אלא לקורא המבוגר.
שוב ושוב אני תוהה, מתרשם ומנסה לפענח את הנוסחה ששמשה את הסופר כדי להצליח ליצר חוויה ספרותית שגם אני, בגילי, אהנה לקרוא אותה, למרות מרחק השנים שרק גדל והולך, כמו קצב התפשטותו של היקום.
זה עתה סיימתי לקרוא בזה אחר זה שני ספרים שגיבוריהם הם נערים בני 16, החווים לראשונה את חווית ההתבגרות וההתאהבות. האחד, של טורגנייב הרוסי, נכתב לפני 120 שנה, באמצע המאה ה- 19. השני, של דנטון ולץ’, הבריטי, נכתב לפני 80 שנה. שניהם מהנים לקריאה, ומותירים את הקורא לא רק עם סיפור התבגרות ראוי, אלא גם עם מבט על מאפייני התקופה שבה נכתב. בונוס שאין לזלזל בו. שניהם גם מהווים הוכחה לכך כי לסיפור טוב אין “פג תוקף” והנעורים הם אותם נעורים היום, ממש כפי שהיו מאז ומעולם.
דנטון ולץ’ כותב ככל הנראה על עצמו. הוא עושה זאת בגוף שלישי ובזמן עבר וגיבורו, אורוול, מתאר קיץ אנגלי אחד, באחד העשורים הראשונים של המאה ה- 20 שבו, בהיותו בן 16 הוא חווה חוויות עזות בעת חופשה בבית מלון כפרי.
הסופר עצמו לא האריך ימים. הוא נולד ב- 1915 בסין ומת ב- 1948 במחוז קנט באנגליה. במהלך חייו הקצרים הוא התייתם מאימו, נפצע קשה בתאונת דרכים שהותירה אותו נכה, גילה את משיכתו לגברים וכתב על כך ולא משך ידיו גם מציור.
פרקי הספר “עלם” נקראים כמו יומן, הנכתב על ידי סופר “יודע כל”, שעוקב אחרי חופשת הקיץ של אורוול בן ה- 16, שאותה הוא מבלה ביחד עם אביו האמיד – דמות מרוחקת – ועם אחיו הגדולים ממנו וחבריהם.
אורוול מתגלה כנער אנרגטי, סקרן ונועז עד פוחז, שעם כל אלה הוא גם ביישן, מסוגר ומאד מודע וביקורתי למראהו ולהתנהגותו החברתית. תמימות וסקרנות ילדותית ביחד עם התעניינות גוברת במיניות משמשים אצלו בערבוביה. אורוול רץ בין גנים ולאורך שבילי נהר, מציץ וצופה בקבוצות של בני נוער המבלים חופשה בצוותא, רוכב על אופניים שאותן הוא שואל מנער אחר, קונה לעצמו מזכרות ואוכל, נכנס ויוצא מדלתות וחלונות שבמלון ומאתגר את עצמו כל העת בהתנסויות חדשות כמו, למשל, להיכנס למערה נידחת באמצע הלילה, היכן שמזומנת לו חוויה מפתיעה.
בסופו של דבר נגמר הקיץ והנער נאלץ לחזור אל הפנימייה הקשוחה שבה הוא לומד לאורך כל השנה. הוא נפרד מאביו, שפורח מחייו לכמעט שנה שלמה וחוזר אל מציאות הפוכה מזו שאותה חווה בחופשתו.
הקורא זוכה להיחשף לרגעים אינטימיים שחווה הנער. אלו רגעים שבהם הוא מעז לשבור את הנוהגים והמוסכמות החברתיות, ובהנחה שאין איש שצופה בו, הוא מתערטל, מזמר בקולי קולות, מרקד ומשתטה. זוהי חשיפה נועזת של הסופר, כזו שגם עוררה בשעתו מחלוקת בשל הסגנון הישיר והמרשים. כמה רבה היא ההנאה מהחוויות שמזמנים החיים הפשוטים, טעימה מעוגה, רכיבה על אופניים או שירה בקול גדול.
גם ולדימיר, גיבור “אהבה ראשונה” בן 16 וגם הוא בן למשפחה בעלת אמצעים וגם אביו הוא גבר רוסי גאה, מרוחק, שבנו מעריץ בכל לבו. לאב הזה יש תפקיד חשוב בסיפור התאהבותו חסרת הסיכוי של ולדימיר בזינאידה המכשפת, הגדולה ממנו בכמה שנים, שהיתה שכנתו.
גם כאן מדובר בחופשת קיץ בכפר, עונה שבה, לפחות ברוסיה, יש פחות לחות מעיקה ויותר חום מענג וגשמים לפרקים, המפריחים את הדשאים, הפרחים והיער. נער בן 16 הוא נער שגופו כבר די חסון, כוחו במותניו, עיניו נפקחו זה מכבר אל בנות המין השני וטעם של תאווה מהולה ברגשות רומנטיים נמסך כדמו לראשונה בחייו.
זינאידה היא עלמה רבת קסם. שנונה, מפונקת כפי שצריך, דומיננטית ובעלת יכולת לכרוך אחריה כל עלם צעיר המשוטט בשטח, וכאלה ישנם בסיפור הזה די והותר. הם אפילו מגיעים מדי יום לביתה וכך נוצרת מעין חבורה של גברים צעירים, הלהוטים להפגין כל אחד את שנינותו ויתרונותיו בפני זינאידה ובמקביל, מגבשים בינם לבין עצמם מעין חבורה שיש בה תחרות קשה על המקום בלב הנסיכה הנערצת ביחד עם שותפות גורל היוצרת ביניהם קשר חברתי.
גיבור הספר הוא הצעיר בחבורה, ולכן גם לא נחשב לפייבורט בעיני מתחריו, אלא שזינאידה, מטעמיה שלה, מרוממת אותו מעל האחרים, ומעניקה לו שוב ושוב את התחושה שהוא האחד ושהיא לא רק דואגת לו, אלא הוא גם יקר ואהוב עליה. אך באיזה מובן?!
מדובר בספר קצר – 124 עמודים שיצא לאור בהוצאת “תשע נשמות” ויספק לכם חוויה ספרותית לשעתיים-שלוש. בפרק הזמן הזה לא רק שתלמדו להזדהות עם הגיבור, המתאר את קורותיו בגוף ראשון, אלא תיהנו גם מרגישותו, שתבוא לידי ביטוי באהבתו את הטבע הסובב אותו, היער, כרי הדשא, הרוח הסוערת וסופות הקיץ הקצרות שרישומן מותיר רושם בסיפור.