“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו , כל משפחה אומללה-אומללה בדרכה שלה”. כך כתב לב טולסטוי בפתח הרומן המונומנטלי “אנה קרנינה”. אך במהלך הרומן הוא שובר את הדיקטום הזה, שכן בכל המשפחות, ובחדרי חדרים מצוי איזה כאב, פגם, התייסרות כלשהי.
במחזה החדש של עדנה מזי”א החדר האחורי, יוצאים במהלך המחזה, כמו מתוך תבת פנדורה, כל השדים שהוסתרו שם משך שנים רבות והם נחשפים ונפתחים אט אט כמו פצעים שלא הגלידו שאך למראית עין נדמה שכן .
עדנה מצליח להפתיע את הצופה, הרי נושאים אלה טופלו ומטופלים עד לעייפה ובכל הז’אנרים -התעללות מינית, ילד המסתיר סוד נורא מילדותו, אבל אצל עדנה זה פורץ דווקא מעצם היותו של הגיבור …סטנדאפיסט המנסה להצחיק מבעד לפריזמה של ילדותו האומללה, מחפש משם את השנינויות, החידודים וההצחקות ודווקא דרך המקום המוחצן הזה הוא גם מבין מדוע הוא חש מלוכלך, נגוע , פגוע .
מדוע הוא אינו יכול ליצור קשר, מדוע הוא מתנתק מהוריו ומכל מה שנקשר באימו ודודו המתגורר איתם כל ימי ילדותו , ומאידך נאלץ להנתק מאביו, נקודת האור היחידה לילד באותה משפחה אומללה המתחזה באושר, ייחוס וממון מזוייף, כשמתחת לכל הנאמר אין דבר מלבד דימוי, רצון ואומללות אין סופית.
זהו מחזה קשה, אף שבמסגרתו הגיבור הוא סטנדאפיסט המנסה לשעשע להצחיק אבל לבסוף מתגלה הליצן העצוב, וכמו בקומדיות של מולייר, אנו צוחקים אך בליבנו בוכים וכמו בספוריו של שלום עליכם, שהצחוק בא אלא לחפות על כאב עמוק והעדר שלא ניתן לריפוי והכל מעוגן , איך לא…בחיי משפחה.
מתוך הזכרון המשפחתי הפרטי בוקע האור ומשם גם האפל של הסטנדאפיסט הצעיר שניתק את הקשר ממשפחתו ומשתמש בה כחומר גלם להופעותיו, כשמבעד להומור הוא מנסה לברוח מסיוטיי העבר, אביו הנרפה, אימו האקסצנטרית ודודו העריץ.
ומעל, כמו עננה שהיא אולי המחולל במחזה, כששלושת אלה מקדשים את מוסד המשפחה, אבל שובה של בת דודה ארצה מעמת את הגיבור עם הוריו ודודו ועברו, וכך נחשף בהדרגה התא המשפחתי וכל הגלום בו עד לחשיפה הקשה של ההתעללות המינית בו .
זהו מחזה קשה, נוקב, מצביע על מחדלים חברתיים ועל התא המשפחתי שלכאורה איך אפשר שהתרחש הכל שם ובשם האהבה ובשם שמירת האיחוד. עדנה מזי”א בכשרונה המופלא וכפי שכבר ראינו במחזות אחרים שלה, מפרקת, בוצעת, פוצעת, לא מותירה אבן על אבן, וכמו מנתחת מיומנת חושפת את הקרביים המשפחתיים. אין זה נעים לאוזן ולא לעין לפעמים, אבל חשוב ועל כך מגיעה לה הערכה עצומה, לצד הערכה על עבודה כבמאית הההצגה.
בהצגה לוקחים חלק מיטב השחקנים : מוני מושונוב האגדי בתפקיד האב, במשחק מרגש, סנדרה שדה , זוגתו לחיים ולבמה בתפקיד האם, תפקיד חייה, לדעתי, דודו ניב הדוד, כשרון נדיר, הילה פלדמן דרמטית ומשכנעת וידידיה ויטל, בתפקיד אלי הצעיר שמגלם תפקיד הגיבור כילד וכבוגר ובכשרונו ומצליח לעבור בין הגיליים בטבעיות. הוא מרתק במשחקו גם כשהוא מגלם את הסטנדאפיסט.
הצגה מרגשת. עדנה מזי”א במייטבה.
על המוזיקה ערן צור, משורר המוזיקה. מהמוכשרים במחוזותינו. מומלץ בחום !
“החדר האחורי “ מאת עדנה מז”יא ובבימויה, תיאטרון הקאמרי
כתיבת סטנד-אפ בשיתוף תום יער
מוזיקה:ערן צור
שחקנים:
מוני מושונוב
סנדרה שדה
דודו ניב
הילה פלדמן
ידידיה ויטל
**