Image default
בימה ומחול תרבות ובידור

“הורה” של אוהד נהרין בביצוע בת שבע – חזק!

מאת: צוות התרשמות

הורה3 קרדיט גדי דגון

צילום: גדי דגון

הורה היתה אחת היצירות החזקות יותר במחול שראינו בשנה האחרונה. החוויה בסוזן דלל היתה חזקה במיוחד. משהו התחבר כל כך טוב בין התפאורה הנקייה, המפתיעה בעוצמתה, המוסיקה האלקטרונית החורקנית והרקדנים עם היכולות המוכחות כל כך, עם הכוריאוגרפיה שהם חופשיים לקחת אותה הלאה, אל הפרשנות האישית שלהם. משהו התחבר והפך את הכל למקשה אחת חזקה ומרגשת.

11 רקדנים, תמיד על הבמה, תמיד נוכחים, תמיד זמינים. אם רוקדים בזוגות – מתיישבת אחת הבנות מאחור וממתינה. תורה עוד יגיע. שש נשים וחמישה גברים בלבוש מעוצב אך פשוט, שיש בו ניואנסים קטנים המקנים אופי ייחודי לכל רקדנית, ועם זאת שומר את אותה החזות לאורך כל המופע. הגוונים הם של שחור וללא קישוטים, זרועות ורגליים חשופים. רצפת המחול וקירות הבמה הסינמסקופית צבועים בירוק בהיר, ספסל ארוך כמו צף בפאתי הבמה.

וגם אם הזדקרה יותר מגבה אחת בשאלה, כשנשמעו היצירות המוכרות מדי מתוך “מלחמת הכוכבים” ו”אודיסאה בחלל”, ועוד בביצוע אלקטרוני, הרי ששילובן המוכר, הסוחף והעוצמתי ביחד עם הכוראוגרפיה, בתוך החלל הירקרק ועל הבמה הכל כך פתוחה, העניק למופע את יופיו המיוחד.

אוהד נהרין אומר על המופע שלו: “הורה” מציעה שפע של נקודות התייחסות ואזכורים. חוויית הצפייה מתקיימת בטלטלה בין הטריות של הרגע, שבו פועל כוחו של הדמיון, לבין מה שהרגע מאזכר והיא קשורה לזמינות של כולנו לרגע הטרי ולאו דווקא לאזכור שלו. הקצב וההיגיון הפנימיים של היצירה מציעים רצף של נקודות שיא כמעט ללא שפל ביניהן ו ‘אפקט ההצטברות’, שנוצר במכוון, משמעותי מאד בחוויית הצפייה.

המוסיקה האלקטרונית, להוציא קטע קצר מאת איקדה, היא בעיבודו של המוסיקאי היפני איסאו טומיטה ליצירות מוסיקליות של מלחינים מוכרים כגון שטראוס, ראוול, צ’ארלס הובס, דביוסי ומזורסקי, ובביצועו של טומיטה.

כלי הנגינה של טומיטה הוא הסינתיסייזר ועליו הוא אומר:

“כלי נגינה חשמליים ומוסיקה אלקטרונית הם תופעה של חמישים השנים האחרונות. הופעתו של הסינתיסייזר הראשון הביאה עמה הבטחה לתוספת רבת ערך לפלטת הצבעים של המוסיקאים. התוספת החשמלית לצליל יוצרת לא רק מילון צלילים מוסיקליים חדשים לגמרי ורעיונות אחרים לארגון הצלילים, אלא גם אפשרות לתזמור חדש. דמיינו לכם אמן שלא רק ממציא ציור מסוג חדש אלא גם מתעקש ליצור פיגמנטים ומברשות שונים בתכלית.”

עריכה ועיצוב פסקול: מקסים וואראט

עיצוב במה ותאורה: במבי

את הספסל עיצב וייצר אמיר רווה

תלבושות: אנה מירקין-  11 תלבושות שונות, לכל רקדן תלבושת המעוצבת אישית עבורו והמכנה המשותף בין כולן הוא הצבע הכהה והמרקם.

ללהקת מחול בת-שבע חברו כמפיקים שותפים שני פסטיבלים בינלאומיים: פסטיבל לינקולן סנטר ניו יורק ופסטיבל המחול הבינלאומי מונפלייה, צרפת.

אולי תאהב\י גם:

שעת הגלגול – מחזה חדש מאת רות קנר

איטו אבירם

הסרט “תפוחים מן המדבר” – אנושי וקורע לב

איטו אבירם

אהבנו את “ימה”, מופע המחול החדש של ורטיגו

איטו אבירם

תגובה אחת

גיורא אוקטובר 10, 2022 at 4:00 pm

״צ’ארלס הובס ומזורסקי״. אין לך מושג איך אומרים ואיך כותבים את השמות האלה, הא? כי אתה לא מכיר את המלחינים האלה. אבל זה לא הפריע לך לכתוב מבלי לבדוק – כדי שהכינוי ׳חלטוריסט׳ יתאים יותר.
גיורא

איטו אבירם מעיר:
לקחתי ברצינות את הערתך.
ראשית, בדקתי, ואכן, את המלחין צ’ארלס אייבס האמריקני לא הכרתי. לעומת זאת, את מזורסקי (מוסורגסקי, לפי וויקיפדיה) אני מכיר עוד מילדותי, בזכות אבא שלי, חובב מוסיקה קלאסית, ולא רק מהעיבוד של רוול ל”תמונות בתערוכה” המקורי שלו. למיטב זכרוני כך נהגו לכנות ברדיו את שמו של המלחין הרוסי: “מזורסקי”.
מקורן של שתי הטעויות בעובדה שסמכתי על הקומוניקט שקיבלתי מיח”צ בת שבע, שבו הם פירטו את שמות הקטעים. כנראה שבעניין הזה טעיתי.

השב

הגב לפוסט