התרשמה וכתבה: ציפי שחרור
השבוע דמיינתי עצמי יושבת בווסט אנד לונדון, צופה בהצגה “ההצגה חייבת להיגמר”, מאת שלושת המחזאים המדוברים, הנרי לואיס, גונתן סאייר והנרי שילדס. אבל זה היה כאן, ממש בקרבת ביתי, בבית ציוני אמריקה. וגם כאן העלה בית היוצר של תיאטרון בית לסין מחזה בריטי ברמה בריטית ואיני מגזימה.
הקהל שאג ופרצי צחוק אדירים ובלתי נשלטים הרעידו את המקום, וזה מה שהמחזאים רצו ולזה הבמאי שאף, אלא שכאן, ובנוסח העברי של של גור קורן, מורן רוזן ואודי בן משה, שאף ביים את ההצגה, הם קרבו את המחזה אל הרוח הישראלית, ובהצגה בתוך הצגה, שזהו הרעיון המרכזי במחזה.
“רצח באחוזת המילטון” – מחזה העולה על בימת מתנ”ס רמת שקמה עם אנסמבל רמת שקמה, כשהשחקנים הם תושבי השכונה המשתתפים בחוג הדרמטי: הספרית ממספרת ביוטי, הבעלים של חברת הבניה, עובד המועצה הדתית, פקח עירייה ועוד מיני עיסוקים הרחוקים מעולם התיאטרון, ומתנ”ס רמת שקמה מגשים לכל אחד מהם חלום בימתי. התוצאה – קומדיה מטורפת של קבוצת “שחקנים” ביזאריים, נטולי כשרון המצליחים להוציא מן הקהל פרצי צחוק אדירים. איני זוכרת מתי צחקתי כך בתיאטרון רפרטוארי. ובית לסין, ב”ההצגה חייבת להיגמר” שיחקו אותה בגדול בז’אנר ארס-פואטי של תיאטרון בתוך תיאטרון, הצגה בתוך הצגה, מציאות ודמיון מהולים זה בזה.
אני מניחה שבמקור לקחו המחזאים את המחזה אל מחוז עממי של קבוצת שחקנים חובבים, וודאי מן הסתם, מההווי הבריטי. ואכן כל העת ניסיתי לדמיין איך זה נשמע אצלם, ולאן הרחיקו אותו. וכאן המקום לשבח גם את הנוסח העברי למחזה, אדפטציה משכנעת מאוד, לזכותם של המתרגמים שהעניקו לו לבוש כל כך ישראלי צרוב הנאה ובידור מעולה, ואף לא רגע דל.
אני מודה שתיאטרון בית לסין מפתיע אותי שוב ושוב לאחרונה. וזאת לאחר שבעבר נחלתי מהם כמה אכזבות, אך ניכר כי לאחרונה שינסו מותניים, התעוררו מהתרדמת וההצגות לא חדלות להפתיע. אחת מהם, אף ציינתי כאן באתר בהתרשמות, הוא מחזה מאת סביון לברכט, “קוראים לו מלך”.
ובחזרה אל מתנ”ס רמת שקמה, המחזה נפתח בדברים שאומר במאי ההצגה לקהל ומספר את תולדות התיאטרון בישוב ומציג את השחקנים המשמשים בחייהם כנותני שירותים למיניהם, והקשר של כל אחד מהם לתיאטרון, אינו אלא חלום שהם מגשימים, ללא רקע ואף ללא כשרון ניכר, והתוצאה – סלפסטיק קרקסי בלגאניסטי מטורף, ואין הדבר מקרי, שלושת המחזאים האנגלים הם משלישית תיאטרון “הבלגן”.
ראוי לציין את קבוצת השחקנים האמיתיים שהפליאו על הבמה וגילו אנרגטיות מדהימה ותזזיתיות ראויה להערצה וכל העת התרוצצו, קפצו, נפלו, התפתלו, נחבטו, ירקו, הוכו, שברו, החליקו…וכל הזמן הצחיקו.
ממליצה בחום, וממשיכה לצחוק כל אימת שנזכרת בסצנה מתוך ההצגה.
“ההצגה חייבת להיגמר” – תיאטרון בית לסין
מחזה אנגלי מאת: הנרי לואיס, גו’נתן סאייר והנרי שילדס
נוסח עברי: גור קורן, מורן רוזן, אודי בן משה
במאי: אודי בן משה
מוזיקה: יובל ינאי
שחקנים:
נעמה אמית
עופרי ביטרמן
לירון ברנס
יניב סוויסה
אורי לייזרוביץ
יובל ינאי
שירן הוברמן