“הגיטריסטים הווירטואוזים מברצלונה”: מופע מקצועי וירטואוזי, אך נעדר תשוקה

שלושה גברים עולי ימים עולים על הבמה. כל אחד מהם הוא וירטואוז בנגינה בגיטרה, במיוחד מוסיקה ספרדית. כל אחד מהם מכיר את שני מרעיו, המנגנים לפרנסתם את אותו החומר, כבר עשרות שנים.

ואותה היכרות. אותה סינכרוניזציה של קורות חיים, אותם גלגלי שיניים הנעים במשותף, זה עם זה וזה כנגד זה, כל אחד והמניירות הקטנות שלו, כל אחד והבדיחות ששני חבריו כנראה כבר מכירים, כל זה משתקף גם על הבמה.

טכנית – הנגינה מצוינת. איש-איש וכניסותיו, נגן-נגן והתרומה הייחודית האישית שלו. אולם אי אפשר שלא לזהות את משא השנים שכל אחד מהם העביר לחוד, ושלושתם ביחד, במוסיקה שם מולנו. מוסיקה שלהם עצמם כבר קשה לדלות ממנה רגעים מיוחדים, חד פעמיים, רגעים של התרוממות רוח. הכל משופשף מדי, הרפרטואר מוכר מדי, הם ניגנו אותו אינסוף פעמים. אנחנו שמענו אותו גם, לפעמים על במות, לפעמים בלובי של מלון באילת, חומק בגמלוניות מבין אצבעותיו העבות של פסנתרן מקומי.

זה לא שלא היתה חגיגה לאוהבי המוסיקה הספרדית, הפלמנקו והגיטרה. לראשונה, הגיע מופע הגיטרה וריקוד הפלמנקו המצליח בעולם בדמותם של מנואל גונזלס, חאוויר קול ולואיס רוביסקו.

מנואל גונזלס – הוא “המלך”. הניו יורק טיימס המליך אותו כגיטריסט ומוסיקאי הבולט והמוביל בעולם במוסיקה הספרדית. חאוויר קול – “מאסטרו קול”, מוסיקאי עטור פרסים בינלאומיים בתחום הביצוע החי בפריטה על גיטרות קלאסיות. לואיס רוביסקו – “הקוסם” בעל שם עולמי בווירטואוזיות, מאסטר באינטרפרטציות המפיק צליל חם מיוחד למוסיקה של גדולי היוצרים של ספרד.

דווקא שני רקדני הפלמנקו והמתופף הפרקשניסט נתנו יותר. קרולינה מורגדו היא רקדנית בחסד, אולם הגבר הדק, הגבוה ויפה התואר, ששיערו משתלח לכל הכיוונים, רקדן הפלמנקו חוסה מנואל אלווארז, גונב ממנה את ההצגה, והוא, לדעתי, הווירטואוז האמיתי של הערב.

גם פאקיטו אסקדורו – איש כלי ההקשה שהפך לאגדה בספרד, תרם תרומה גדולה להצלחת הערב, ולעיתים נתן הרגשה לצופים כי את שלושת הגיטריסטים מלווה תזמורת כלי הקשה שלמה, ולא אדם בודד המפליא לעשות על קופסאותיו, מצילותיו ושאר האבזרים שהתעוררו לחיים ברגעים הנכונים והשמיעו את קולם.

היה זה, אמנם, ערב שהמוסיקה שנוגנה בו היתה מוסיקה של יצרים ותשוקה. היצירות של מנואל דה פאיה, פדריקו גרסיה לורקה, צ’יק קוריאה, פאקו דה לוסיה ואחרים הן יצירות בנות אלמוות, שזכו לאינטרפרטציה מהוקצעת בביצוע טכני ברמה גבוהה.

אלא שמדרך נגינתם של הווירטואוזים, משובחת טכנית ככל שהיתה, נעדר מרכיב חשוב ובסיסי במוסיקה הספרדית – תשוקה.

Barcelona Guitar trio & Dance

הפקה: EGOeast הפקות ו”א.ג. מיוזיק ביזנס”