כתבה: ציפי שחרור
האופרה נורמה מאת ונצ’נצו בליני מתרחשת בתקופת השלטון הרומי. אורובזו מנהיג הדרואידים מבקש להנהיג מרד נגד הכוחות הרומאים אך לשם כך הם ממתינים לאות מבתו הכוהנת הגדולה, נורמה. לרוע המזל היא מתאהבת בנציב רומאי שהוא גדול אויביי המדינה ויולדת לו שני ילדים שגודלו בסתר, ובינתיים זה מואס בה ומתאהב באחת הכוהנות הצעירות במקדש.
מכאן מתפתחת דרמה מסוגננת, טרגדיה יוונית המזכירה במקצת את הטרגדיות היווניות של סופוקלס.זוהי דרמה אפלה, מאופקת מאוד וכזה גם הבימוי – מדויק ומאופק, ואפילו השירה כמעט ואינה מרקיעת שחקים כפי שאנו מורגלים באופרות וזה ייחודה.
אהבתי זאת. המוזיקה מרגשת מאוד והמנצח דניאל אורן המנצח על התזמורת, מצליח לעורר התרגשות גדולה בקהל. הסיפור אינו משכנע דיו ולא מעט בשל התחושה שזו סיפור שהזכיר לנו תמהיל של טרגדיות יווניות ושקספריות, מן שעטנז שהפריע במקצת.
אבל מי הולך לאופרה בשביל סיפור?! הרי עיקר הדבר היא השירה, המוזיקה, הקולות וכמובן הקרינולינות והתפאורה. ואכן התפאורה והתלבושות כבשו את הבמה והקהל. נורמה אופרה מומלצת לחובבי הטרגדיות והדרמות המסוגננות. האיפוק שבבימוי, במשחק ובשירה מעניקים לאופרה ייחודיות.
הניצבים הרבים שאכלסו את הבמה בלבוש עוטף ואחיד כמעט, והשתיקה הרועמת שלהם בתחושה מאיימת שהנה הולך להתרגש משהו נורא לגיבורים, הגביר את המתח, והסוף הנורא אכן לא אחר להגיע. לחובבי הז’אנר אני ממליצה ללכת לראות את נורמה.
אני נהניתי.
נורמה
משכן האופרה בתל אביב
טרגדיה לירית בשתי מערכות
ליברית פליצ’ה רומני על פי המחזה מאת אלכסנדר סומה
מנצח דניאל אורן, במאי אלברטו פאסיני