התרשם וכתב: איטו אבירם
כואב, הא?
כואב בכתף, וכואב בגב. המפרקים מאובנים. נפוח בצוואר והבטן רגישה כמו ביצת עין. העין אינה נפקחת בבוקר, והילד אינו מפסיק לחלות ולקחת אנטיביוטיקה. התקווה להחלמה מתחלפת בייאוש קודר. המחשבה שרק ניתוח יעזור, וגם זה לא בטוח, מחלחלת לאיטה, והחיים נעים בין תור לתור אצל הרופאים, ובין ייאוש למחשבות קשות יותר אפילו.
זהו הטיפול השני שלי אצל אורנה. לכם אגלה שהיא גם תלמידה בסדנת הכתיבה שלי, אבל עכשיו, כשאני שרוע על מיטת הטיפולים, מוסיקת חליל מתאבכת ברקע ולא מעט מחטים דקיקות נעוצות בגופי, אני חש את הפלא הזה כשהוא קורה לי שוב. פלא ההחלמה האיטית, המתונה, הבלתי מורגשת כמעט, שמתרחשת בגופי ולא משאירה את נפשי אדישה.
אורנה אוחנה, בעלת המרפאה לריפוי בשיטה הסינית בתל מונד, אני, ועוד עשרות מטופלים שלה, איננו מבינים בעצם, למה אתם מחכים? איך זה בכלל ייתכן, שתמשיכו להזמין תורים במחירים מופקעים אצל רופאים מומחים, ולא תנסו את הרפואה הסינית, שמשתמשת בטכניקות עתיקות יומין המבוססות על ריפוי בשיטה טבעית שאינה כרוכה בניתוחים יקרים ובכאבים קשים, ומוכיחה את עצמה כבר אלפי שנים.
על מיטת הטיפולים, דקירתן של המחטים מרגשת אותי בעובדה שכלל אינני חש אותן. אני חושב על הגב המאובן שלי, המכריז על קיומו בכל בוקר, כשאני מתרומם מייצועי, וביחד עם הצוואר התפוס – רק שמאלה – אני נזכר שיכולה להיות לי איכות חיים יותר טובה אם אטפל בעצמי. יחסית לבני גילי מצבי טוב, ללא ספק. אני רץ, מתעמל, קופץ ומשחק, אבל אינני מוכן לסבול בשום אופן. וכשחברים מזהים את הבעת הכאב שלי כשאני מכופף את הברך ומציעים ניתוח, אני צוחק ומבטל אותם בהנפת יד.
מדוע להפקיר כל כך מהר חלקי גוף ראויים לאזמל המנתחים? מדוע לבלוע תרכובות כימיות, שבעלונים המוצמדים אליהן יש אזהרות מסמרות שיער? למזלי, אני מכיר את הרפואה הסינית ויודע, שיש סדר עדיפויות לטיפול. מהקל לכבד. מדוע לא להתחיל עם טיפול יחסית בטוח שמפעיל את כוחות הריפוי של הגוף, בעזרת מחטים דקיקות, כוסות רוח, מוקסה, שמנים סיניים, וצמחי מרפא, המסייעים לגוף להתגבר בעצמו. במקרים שהטיפול הזה איננו עוזר, תמיד ניתן, להמשיך בתרופות, זריקות וניתוחים.
איך עוזרים לפעוט סובל?
גיא (שם בדוי, המקרה, כמובן אמיתי לגמרי) בן השלוש וחצי, הגיע לפני כמה שבועות אל מרפאתה של אורנה, כשצווארו נפוח ונוקשה, ולסתו כואבת ואדומה. זה היה אחרי שבוע של אשפוז בבית החולים עם אנטיביוטיקה לווריד, ואחרי בדיקות פולשניות של רופאים שניסו להבין מדוע הנפיחות הקשה הזו, בלסתו ובצווארו של הפעוט, מסרבת לעבור. בין השאר בוצע דיקור ללא הרדמה בלחיו של הפעוט, כדי לנסות לנקז את האבסס.
“כשגיא הגיע אלי עם אמו, ששמעה עלי מפציינט אחר שלי, הוא היה בהלם מוחלט. בוכה ומפוחד, הוא סירב לאפשר לי להתקרב אליו, שלא לדבר על לגעת בו ובעצם – הטראומה של הבדיקות הקשות אותן עבר בבית החולים הקשו עלי להתחיל ולעזור לו”. אך אורנה אינה מאלו שמוותרות בקלות, והיא יודעת להגיע אל ילדים שכואב להם.
“החלטתי להתחיל את הטיפול עם משקה (טינקטורת) צמחים סיניים שיעזרו להורדת הנפיחות.. אחר כך התקרבתי, והוא לא נרתע. הבטחתי שלא אכאיב לו, וניסיתי להבין איך אני עוזרת לו. גיא מוגדר על ידי אמו כילד חולני. כזה שמתקרר וחולה מדי כמה שבועות, לאורך כל השנה. גיא משתמש במשאף באופן קבוע, ואצלי הוא עבר עשרה טיפולים. כמובן שלא יכולתי להשתמש במחטים סיניות, בגלל פחדיו של גיא. במקרים כאלה אני משתמשת בלחיצות, או אפילו בגרגירי אורז, אותם אני מדביקה בנקודות מפתח בגוף לאורך המרידיאנים (קוי זרימת האנרגיה) הקשורים למחלה. גם לחצו של גרגיר אורז יכול לשנות את מצב בריאותו של האיבר החולה. כבר בתחילת הטיפולים הוא חש שיפור מאד משמעותי לא רק בנפיחות שנעלמה, אלא גם בהזדקקות הקבועה שלו לבודיקורט ולוונטולין. אני בטוחה שבחורף הקרוב גיא ירגיש, לראשונה בחייו, אחרת לגמרי, ויוכל ליהנות מאיכות חיים טובה יותר”.
השתלמויות מסביב לעולם
את שיטת הטיפולים האלטרנטיביים של הטיפול הסיני למדה אורנה במשך 4 שנים בסן דיאגו, ב”פאסיפיק קולג אוף אוריינטל מדיסין”. זאת, אחרי שנחשפה לרפואה הסינית כבר בביקוריה במזרח אסיה אחרי שירותה הצבאי. את השכלתה הרפואית בתחום היא מעדכנת כל העת בהתמחויות המתקיימות מדי שנה או שנתיים בארה”ב ובמקומות נוספים ברחבי העולם. זה עתה חזרה מהשתלמות מיוחדת שאותה העביר ג’פרי יואן, מנטור אמריקאי, בעל שם, בעיר קראקוב בפולין, אליה הגיעו מטפלים בשיטה הסינית מ- 17 מדינות בעולם.
כמה חבל שרוב מטופליה של אורנה מגיעים אליה רק אחרי שהתאכזבו ואף נכוו מהרפואה הקונבנציונלית. כך, למשל, אותה אישה כבת 40 שהגיעה אליה, כשהיא סובלת מבצקות בכפות רגליה, המנופחות כמו בלון. הטיפולים, דיקורים ולחיצות לאורך המרידיאנים הראשיים בגוף, שחררו את הסתימות האנרגטיות מהן היא סובלת, ואגב כך ניקזו כמויות גדולות של נוזלים שנלכדו באיברים הפגועים.
מטופל אחר, בחור צעיר, בשנות ה- 20 לחייו, הסובל מכאבים בצלעות ומדקירות בעת נשימה. לפני כן, בחדר המיון של בית החולים אליו פנה, בדקו את לבו ואת ריאותיו, עשו לו א.ק.ג והודיעו לו ש”לא מצאנו כלום”. הבחור הגיע אל מרפאתה של אורנה כשהוא מפוחד ורועד מהרגע שבו ידקר במחטים המפורסמות. אורנה זיהתה באבחנה שהיא עשתה לו את המתח שבו היה שרוי, המקושר אל הכבד, הצלעות וכיס המרה. היא הרגיעה אותו והראתה לו את המחטים הדקיקות, שבהן היא משתמשת לטיפולים בתינוקות. הוא הסכים לנסות, ואחרי חמש דקות, כשאורנה שאלה אותו איך הוא מרגיש, הבחור פרץ בצחוק משוחרר. כשסיים את הטיפול הוסיף: שינית אצלי משהו לא רק בגוף, אלא גם במוח.
בניגוד לרפואה הקונבנציונלית, המטפלת בגוף החולה, הרפואה הסינית מטפלת בתחזוקת הגוף גם כשהוא בריא, כדי למנוע מחלות. ישנם מטופלים רבים שפוקדים את מרפאתה של אורנה בתדירות קבועה, כדי לשמור על גופם הבריא ולא להגיע למצב של חולי וכאב.
אורנה מספרת כי בבתי חולים בסין יש, לדוגמא, אלף מיטות. 600 לרפואה קונבנציונלית, ו- 400 לרפואה סינית. אדם שמגיע עם בעיה אקוטית, פציעה, אירוע מוחי, מופנה לטיפול חירום, מקבל את כל מה שהרפואה המודרנית יכולה להציע. אחרי שיצא מכלל סכנה, הוא יועבר להמשך טיפול ברפואה הסינית.
המטופלת נתנה “יד חופשית”
ענת (שם בדוי) היא צעירה שחזרה מארה”ב, אחרי שהשתתפה שם עם אחיה בתחרות ספורט והתעוררה בבוקר המחרת, כשהיא סובלת מ”פאציאליס” – שיתוק חלקי בפנים. היא חשבה שזו דלקת פשוטה בעין, שאותה לא הצליחה לסגור בשום אופן, ובמרפאה בארה”ב, לשם פנתה, ניסו לעזור לה, בעזרת סטרואידים. בנוסף לזה (בשילוב עם הרפואה המערבית) ידיד המליץ שתפנה לדיקור סיני, וכך הגיעה אל מרפאתה של אורנה בתל מונד.
“כשהגיעה, מוטרדת ולחוצה, היא לא יכלה אלא לחייך באופן חלקי, עין אחת שלה היתה פקוחה כל העת ללא יכולת עפעוף, יבשה וכואבת, פיה פעור והצוואר תפוס. היא סבלה מחרדה ומדפיקות לב מהירות, ואני גיליתי שצווארה תפוס בצדו הימני. הוא נוקשה, מכווץ וכואב. החלטתי לעשות גם אבחנת בטן, כי יש לבעיה שלה גם קשר אל כיס המרה והכבד, היוצרת סטגנציה, “תקיעות”. המטרה שלי היתה לשחרר את המקום ולאפשר לה זרימה אנרגטית אל המקום הפגוע. בעזרת מחטים ולחיצות בנקודות מפתח במרידיאן, הנמשך לאורך כל הגוף, הצלחתי להקל עליה ולגרום לתחושת שחרור. הוספתי דיקורים “מקומיים” סביב העין ובלסת ושחררתי אותה לביתה.”
“אל הטיפול השני ענת הגיעה במצב רוח אופטימי והפעם כבר נתנה לי יד חופשית לטפל בה כמיטב שיפוטי. זאת, לאחר שמצב העין הוטב מאד, היא נסגרה כבר כמעט לגמרי, וכשדברה כבר לא היתה לה “שין” שורקת, שנגרמה מנוקשות הלסת הפגועה. שלושה ימים נוספים עברו והשיפור שחל בגופה היה מהיר ומפתיע: הצוואר השתחרר גם הוא וענת חשה “חדשה לגמרי”.
אורנה מאמינה שאל לו, למטפל, להזיק, ללחוץ או להכריח את המטופל לעבור פרוצדורה רפואית שמפחידה אותו. אפשר לעשות זאת בהדרגה, להחליף שיטות ולייצר אמון והבנה עם המטופל. מצד שני, אורנה אינה מבינה מדוע יש עדיין אנשים, שמוכנים לעבור טיפולים רפואיים פולשניים וכואבים ביותר, העולים להם הון כסף, אך אינם מוכנים לנסות את הרפואה הסינית ולתת לה סיכוי.
“אנשים מגיעים אלי אחרי שניסו הכל והוציאו הון כסף על טיפול רפואי שלא עזר להם, וזה כל כך חבל. אני מטפלת עכשיו באישה כבת 60, שישנה כבר 25 שנה רק על צידה הימני בגלל כאבים עזים בצווארה. היא עומדת לעבור ניתוח בצוואר, וכבר טופלה בחשמל ובזריקות וזה לא עזר לה. עכשיו, בייאושה, היא נזכרה לתת סיכוי גם לרפואה הסינית…”
**
אני מסיים את הטיפול, מתיישב לאיטי ומנסה לבדוק היכן כואב, כלומר, היכן כאב לי. קשה לגלות. אני וגופי במצב רוח מרומם. יש מצב שהכאבים עוד יחזרו, מכיוון שהשיפור הינו הדרגתי. אורנה מכירה את המצב הזה היטב. לא כל הלקוחות “מחזיקים מעמד”. חלקם עוזב אחרי שמגיע השיפור. אחדים אפילו שוכחים ממה בדיוק סבלו. אני כנראה אגיע שוב…
“כשם שאנו מתחזקים את המכונית, כדי שלא ניתקע בדרך, כך יש טעם להגיע לטיפול מניעתי קבוע בעזרת הרפואה הסינית”, היא מסבירה. “בכל מקרה, תמיד כדאי ללכת מהקל אל הכבד. הטיפול בשיטת הרפואה הסינית מאד בטוח ואינו מזיק. אם לא יועיל כפי שמצופה – תמיד יוכל הפציינט להמשיך אל הרפואה המערבית. ברור שלא צריך להאמין ברפואה הסינית כדי שזו תעבוד, וחשוב לזכור כי הרפואה הזאת מומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי, ולא בכדי”.
אורנה אוחנה “רפואה סינית עובדת” – 054-580-1111
סוף