אם בתחילת הספר נראה היה לי שהגיבור האמיתי, התוכי גריי, קצת מעצבן אותי ומפריע לקריאה, הרי שבהמשך, כשהיכרותי עם הדמויות האחרות נעשתה אינטימית יותר, התחלתי לחבב את העוף המכונף המפטפט חופשי באנגלית, מחקה ומקשר את חיקוייו אל הנסיבות שנוצרות למול עיניו, ולקראת הסוף כבר ממש התאהבתי בו.
זהו ספר מיוחד במינו. הומוריסטי במידה, מותח במידה וגם אקצנטרי במידה. רוצים להכיר את תנאי חייהם של אנשי סגל בריטיים באוניברסיטת יוקרה כמו קיימברידג’, קראו את הספר הזה, ותקבלו הצצה אל עולם של פינוקים אקדמאיים, שבו טובלת גם הדמות האנושית הראשית, ד”ר אוגוסטוס הָף, מרצה ועמית מחקר, שטוב לו להיות רווק אקדמאי באחד הקולג’ים הידועים של קיימברידג’, מה שמאפשר לו להתעסק ב”שטויות” במקום ללמד.
והוא, אכן, נקלע למצב בעייתי: אחד הסטודנטים שלו נפל מגג הקפלה של קינגס קולג’ ומת. האם זאת רק תאונה טרגית או שמא מעשה רצח? אוגוסטוס משער שמדובר ברצח, שכן המנוח לא היה טלית שכולה תכלת, נהפוך הוא.
רצח בקיימברידג’ – קריית הקולג’ים, מגדל השן של כל האוניברסיטאות – הוא דבר שהדעת אינה סובלת, ועל כן אוגוסטוס מקבל עליו את המשימה לחפש את הרוצח, בעזרתו של גריי, התוכי של המנוח.
כוחה של המספרת, לאוני סוואן, שהיא מצליחה לחבב עלינו לא רק את דמותו של אוגוסטוס, כשאנחנו זוכים לראות את העלילה דרך משקפיו הייחודיים, אלא גם את דמות “הציפור”, תוכי רב יכולות שפטפוטיו ואופיו באים לידי ביטוי בצורה מאד אמינה, אבל גם מאד משעשעת.
עם זאת, התוכי הוא ציפור קולנית וקשקשן לא קטן, ועל כן בתחילה אוגוסטוס הולך בחקירותיו מדחי אל דחי. ואולם כעבור זמן־מה גריי שואל את השאלות הנכונות, ואוגוסטוס נוכח שרק בעבודה משותפת יוכלו שניהם לפתור את מקרה הרצח הזה, אגוז קשה במיוחד לפיצוח.
לאוני סוואן חיברה גם את גלנקיל ואת גארו. שיצאו לאור בהוצאת עם עובד. חשוב להבדיל בין הספר הזה שנכתב באנגלית GRAY ובין הספר GREY שהוא אחד מהמשכיו של הספר, שאני לא מצאתי בו כל עניין, “50 גוונים של אפור”.
יצא לאור בנובמבר 2019