הזמנתי את רומי, בתי בת ה- 15, להכיר לראשונה בחייה את “צוותא”. נתתי לה קצת רקע, הנחתי לה לשוטט בלובי מול קיר המודעות והתפללתי שההצגה שנבחרה, “גידי מחזמר בהקיץ”, ידבר ללבה, יעניין ויצחיק אותה, או לפחות לא ישעמם אותה מוות.
שעה ומשהו מאוחר יותר יצאנו שנינו מהאולם האינטימי הקטן, שהיה מלא מפה-לפה, במבט מצועף כזה, של מי שכל תקוותיהם התגשמו והם שרויים בענן ורוד של אושר עילאי.
איכשהו, כל המרכיבים התחברו שם, על הבמה ובין שורות הצופים. התבשיל שנרקח היה לא רק משעשע, אלא גם מצחיק ומחכים לעיתים, אבסורדי וסוריאליסטי במידה, ובהיותנו, שנינו, אנשים מוסיקליים שגם מנגנים ואפילו חוטאים בכתיבת מוסיקה, העובדה שכל העסק היה טבול במוסיקה, הפך את החוויה לשווה הרבה יותר.
ראשית – השחקנים אינם לוקחים את עצמם ברצינות. זה לא אומר שהם לא משתדלים ומתרגשים, אבל פרינג’ זה פרינג’, והאנרגיה הנשלחת אל הבמה מהצופים, המקיפים אותם מכל העברים, הזכירה קצת את הדרך שבה המקסיקנים הריעו לנבחרת שלהם במונדיאל במוסקווה. פרגון יוצר ביטחון, אינטימיות יוצרת התרגשות ונינוחות. את כל השאר עשה בחור בשם יונתן בלומנפלד.
מצחיק, אבל האחרון שרומי ואני היינו מצביעים עליו כמי שכתב, הלחין, ביים, הפיק ושיחק עם חבריו בהצגה הזאת, מבין שלושת השחקנים המבצעים במשותף את תפקידו של גידי, גיבור ההצגה, הוא הבחור הישנוני, הלא מפוקס, הילדותי והמוטרד שנמצא על הבמה כמו בטעות.
אבל זה הוא, ולמרות שכל שמונת המשתתפים בהצגה – עוד שני שחקנים, שלוש שחקניות, נגן ושתי נגניות – כולם עשו עבודה מעולה – לא יכולנו שלא להפסיק לסגוד, עמוק בלב, לאיש שרקח את המרקחת הזאת ואחראי לכל.
עלילת ההצגה עוסקת במה שקורה בראש של גידי, טיפוס עירוני ממוצע, שבסך הכול מעוניין לחצות את הכביש ולהתחיל עם המוכרת במכולת, אך עד מהרה מוצא את עצמו בתוך כאוס של מחשבות, אהבות ומלאכית מוות אחת, שמאיימת לשים לכל זה סוף. דקות ספורות אלו בתוך ראשו נפרשות על פני מחזמר שלם. האם גידי יגיע לצד השני של הכביש?
הסיפור נשמע פשוט: בחור רוצה להתחיל עם בחורה. אבל אצל גידי המשימה הפשוטה מסתבכת ובראשו מתחולל כאוס של מחשבות. על הבמה כל מחשבה, קטנה כגדולה, מקבלת ייצוג, ועד מהרה הבמה מתמלאת בפחדיו ואהבותיו של גידי.
גידי מיוצג בכמה אופנים ורוב הזמן משוחק ע”י שלושה שחקנים: גידי הרציונלי הנלחם לשמור על סדר ושליטה, גידי הילדותי והחולמני שעסוק בשאלות פילוסופיות וגידי היצרי, האימפולסיבי שרוצה לחיות כאן ועכשיו. דקות ספורות אלו בתוך ראשו של גידי נפרשות על פני מחזמר שלם, כשברקע מסתובבת מלאכית מוות אחת שמאיימת לשים לכל זה סוף.
משהו על הליווי המוזיקלי: הבחירה בקונטרבס, קלרניט ופסנתר חשמלי ככלי הליווי יוצרת צליל בימתי מיוחד במינו. הבס מתווה את הצעדים, הפסנתר ממלא בהרמוניות והקלרניט משתולל כמו מכחול של צייר וצובע את המוסיקה בגוונים מיוחדים במינם. גיל גולדין (קונטרבס), קרן גולדנצוויג (קלרינט) ומיכל סלומון (פסנתר) שאחראית גם לניהול המוזיקלי ולעיבודים, עושים עבודה נהדרת.
עוד שתי מילים על היוצר, שלא הכרנו: הבמאי, כותב ומלחין, יונתן בלומנפלד, משתתף בהצגה בתפקיד גידי, המממממ והנשק. יונתן הוא תסריטאי, במאי, מוזיקאי ואמן ספוקן וורד יליד ירושלים. אלוף ישראל בפואטרי סלאם לשנת 2014. יוצר ותסריטאי הסדרה ״פילו וסופי״ בטלוויזיה החינוכית.
כמו כן שני מחזות זמר שכתב וביים מופיעים ברחבי הארץ. הגיש פינות אישיות בטלוויזיה וברדיו, וסרטוניו ופעילותו ברשת הגיעו למיליוני צופים. חבר בלהקת DirtyFly , מופיע גם עם פרויקט הסולו שלו, ושיתף פעולה עם אמנים בולטים, ביניהם שאנן סטריט וגבע אלון.
ולרשימת הקרדיטים המלאה:
במאי, כותב ומלחין: יונתן בלומנפלד; ניהול מוזיקלי ועיבודים: מיכל סולומון; ע. במאי: שי קסל; כוריאוגרפיה: טל קון; עיצוב תאורה: נדב ברנע; עיצוב תלבושות: חן הוד; עיצוב תפאורה: דני בילינסון; מנהל הפקה: עירן פיטוסי; עיצוב סאונד: דדי נדה; צילום ועיצוב פוסטר: אלון אברמי. שחקנים: יריב קוק, רמי שוורץ, נעמה בוגט, סימה ברמי, אילה דנגור, יונתן בלומנפלד נגנים: מיכל סולומון – פסנתר, גיל גולדין – קונטרבס, קרן גולדנצוויג – קלרינט.
ההופעות הקרובות:
04.08.18 ש 21:00 צוותא ת”א רכישה
06.08.18 ב 20:30 מזיא י-ם רכישה
01.09.18 ש 21:30 מזיא י-ם
12.09.18 ד 21:00 צוותא ת”א