פרדי הנדריקס, חצוצרן המתמחה בהופעות בסגנון בי-בופ, בוודאי שפשף את עיניו, כשראה כמה הקהל הצעיר-מאד שהגיע להופעת הבוקר שלו במוזיאון ת”א, הפגין התלהבות ושמחה לשמוע מוסיקה של דיזי גילספי. זה קרה השבוע, כשהוא הופיע ביחד עם הסקסופוניסטית היפנית הצעירה והמוכשרת אירנה טרקובו.
לא להאמין. מישהו טורח לגדל בישראל קהל אחר. קהל שמפגין סובלנות גם למוסיקה שאינה קליטה ואינה כוללת סלסולים. מוסיקה שאין בה זמר או להקה ששרים, אבל יש בה כל הזמן קטעי סולו, לעיתים מסובכים, והמוסיקה המנוגנת נחשבת לז’אנר המוסיקלי הקשה ביותר להאזנה לאוזן הישראלית הצעירה.
ישבתי בהופעה שם עם בתי, שהיא גדולה בת 15, וביחד התמוגגנו בעיקר מקהל הזאטוטים, שרבים מהם לא התאפקו ונעו, אפילו נעמדו במעברים ורקדו לצלילי חמישיית הג’אז שעל הבמה. מאיכותה של הלהקה בתי קצת פחות התמוגגה. היא טענה, ואני הסכמתי עמה, כי חסרה שם כימיה בחיבור בין הסקספוניסטית היפנית והחצוצרן האמריקאי, ועוד יותר מכך, בחיבור בין שני הנגנים האורחים ושלושת הנגנים הישראלים במופע, דור סמוכה על הקונטרבס, שי זלמן על התופים וטמיר הנדלמן, פסנתרן הג’אז הישראלי שעושה קריירה בארה”ב.
רותה קליימן, שהיא חצוצרנית במקצועה, מאד השתדלה, ולעיתים הצליחה להעביר את ההסברים שמעבר למוסיקה אל הקהל הצעיר. אולם לרוב, טון הדיבור שלה היה דדקטי מדי. במקום להתחיל את המופע עם קטע ג’אז חזק, ולעבור אחר כך להסברים ולפרסומת, העדיפה המנחה להציג את המופע ולנסות למכור את המופעים הבאים עוד לפני שנשמע אפילו צליל אחד. זוהי תולדה של היכרות מוקדמת עם הקהל השבוי, ועם קהל הילדים המופלא הזה, שהיה מוכן לבלוע צפרדע שכזאת כבר בתחילת המופע. אחר כך הגיעו הקטעים המוסיקאליים, רובם ברמה בינונית, אולי משום שהנגנים הזרים זה לזה, לא השיגו בינם לבין עצמם חיבור אמיתי, כזה שמניע כל מופע ג’אז אמיתי. הקטעים שנוגנו נשמעו כמו חלק ממצגת לתולדות הג’אז ולתולדות חייו של דיזי גילספי, והם לא נשמעו “מגניבים” כפי שהיו יכולים להישמע, לוא נכתבו דברי קישור בגובה העיניים של הקהל הצעיר, בשפה שתדבר אליו יותר.
וכך, בין קטע לקטע, באו הסבריה של רותה, שופעים רצון טוב, אך נאמרים יותר בטון של מורה העומד לפני כיתתו ופחות בדרך בידורית אמנותית, שהיה מצופה ממנחה המגיש מופע מורכב וקשה – מוסיקלית – לקהל מעורב של סבים וסבתות, הורים, ילדים ופעוטות. (לידי ישבה פעוטה בת שנתיים בחיק אמה, ששמרה על האזנה רצופה, ואפילו את המוצץ שלה מצצה לפי הקצב…)
פרדי הנדריקס הסולן, נתן את שלו כמיטב יכולתו. האמן נהפך לאחד החצוצרנים המבוקשים בג’אז ומעבר לו. המיומנויות שלו גם כמלחין, מעבד ומחנך מוכשר ומערך הביאו אותו לנגן עם מגוון רחב של אמנים; מהתזמורת של קאונט בייסי לביג בנד של כריסטיאן מקברייד ומארתה פרנקלין, סטיבי וונדר ועד לאלישיה קיז. הוא יכול להתמודד עם כל קצב בקלות ולהגיע לניואנסים דקים.
“שמיים” מציע מופעי ג’אז חם למבוגרים מדי חודש בסדרה הידועה הזאת, שתמיד משולב בהם גם מופע אחד בחודש לכל המשפחה. מופע שכזה הוא, ללא ספק, דרך נהדרת לגדל מילדות, קהל קוסמופליטי ומתוחכם, פתוח ומשכיל. במילים אחרות, “שמיים” מבטיחים בדרכם שלהם, כי סצנת הג’אז תישאר כאן בצד מוסיקה מתוחכמת פחות, סובלנית פחות ומסולסלת יותר…
100 שנים לדיזי גילספי- סדרת ג’אז חם
בהשתתפות:
פרדי הנדריקס | חצוצרה (ארה”ב) | Trumpet (USA) | Freddie Hendrix |
אירנה טרקובו | סקסופון (ארה”ב) | Saxophone (USA) | Erena Terakubo |
טמיר הנדלמן | פסנתר (ארה”ב) | Piano (USA) | Tamir Hendelman |
דור סמוכה | בס (ארה”ב/ ישראל) | Bass (USA/Israel) | Dor Samoha |
שי זלמן | תופים | Drums | Shay Zelman |
תאריכי ואולמות המופעים של המופע למבוגרים: 5/5/2018 מוצ”ש בשעה 21:00 בית אבא חושי חיפה
www.hotjazz.co.il מחירי הכרטיסים: 120 ₪ עד 199 ₪. לכרטיסים ומנויים טל’:03-5733001