מאת: ציפי שחרור
בימים אלה שב ועולה בפעם השמינית, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, אופוס. לאוהבי הז’אנר הזה שלל סרטים על אמנות על כל סוגותיה, צפויה חווייה צרופה.
בפתיחה החגיגית של הפסטיבל בה נכחתי נשמעו דברים מבטיחים ומרתקים מפי המארגנים והאמנים והוצג לראשונה פרק מ-“אנחנו אנשי הבסדר,” סרט נוקב, מרגש ונוגע ללב על דרכו הלא מתפשרת והאיתנה של חנוך לוין הצעיר והלוחם.
עוד צפוי לנו במהלך הפסטיבל, מלבד סרטים אמנותיים על המילה הכתובה גם סרטי מוזיקה- שלושה סרטים על גדולי המנצחים בדורנו- מהטה, ברנשטיין וקראראיאן, היומנים של אלן בנט, ובמחול – סרט של קרלוס סאורה על הפלנקו ועוד. ובקולנוע – על קולנוע – השריקה המשפחתית של ל משפחת קופולה והסרט “הייתי המאהבת של יוזף גבלס”. באמנות הפלסטית- על האמן הרונימוס, ווליאם קנטריג’ עוד. בתיאטרון- רזה אבדו על התיאטרון החזותי, ובאדריכלות- הצצה לביתם הפרטי של שמונה ארכיטקטים המובילים בעולם, ועל רוטרדם- סרט עתידני: כיצד תראה העיר בשנת 2040
הפסטיבל יערוך השנה מחווה לרשות השידור, לקראת סגירתה ויקרין את הסרטים “זוהר המלך” של לינה צ’פלין מ-1994 על עלייתו ונפילתו זוהר ארגוב, “לשחק שדים לשחק מלאכים” סרטו של רם לוי מ- 1978 על קבוצת התיאטרון של נולה צ’לטון שעוברת לפעול בקרית שמונה, “איך אומרים ג’אז בעברית” של לוי זיני על מוסיקאים שמחפשים את הפרשנות המקומית לג’אז וסרטים על אהובה עוזרי ז”ל וסנדרה שדה מהסדרה “לגעת ברוח” של יואב גינאי במלאות לה 15 שנה.
במסגרת הפסטיבל תיערך תחרות סרטים ישראליים העוסקים בנושאי תרבות ואמנות, תחרות סרטי סטודנטים בינלאומית ותכניות סרטים ניסיוניים מכל העולם וסרטים המבוססים על שירה עברית.
בין אורחי הפסטיבל: מתעד האמנות, הבמאי הבריטי אלן ינטוב שיציג בפסטיבל שלושה סרטים “וויליאם קנטרידג’: קולנוע בעבודת יד”,“זאהא חדיד” ו”אנסלם קיפר- לזכור את העתיד” ויערוך סדנא בנושא סרטים על אמנות, הבמאי אדם לאו עם הסרט “היומנים של אלן בנט“, לוט ונדקייבוס שביימה את הסרט על אחיה הרקדן והכוריאוגרף וים ונדקייבוס (מקים הלהקה ULTIMA VEZ), תומאס זנדיג’אקומו, מנהל פסטיבל זברה לסרטי שירה בגרמניה, בטינה ארהראט במאית הסרט “זובין מהטה-חובק עולם” ואדריאנה קייזה די פלמה יוצרת הסרט על בעלה, מצלמי הקולנוע האיטלקיים הגדולים בכל הזמנים קרלו די פלמה.
סרטי פסטיבל אפוס 8 – על פי המסגרות השונות-
קולנוע על קולנוע
שריקה משפחתית
The Family Whistle
בני משפחת קופולה הידועה הם גיבורי הסרט, הממחיש את העוני העצום ממנו צמחו, ובעקבותיו חלקם החליטו להגר לאמריקה בתקווה למצוא שם את העושר. בזכות הכישרון שזורם בגנטיקה המשפחתית, מהיכולות המוסיקליות ועד היצירה קולנועית, המשפחה סוללת את דרכה בתרבות האמריקאית של המאה העשרים. פרנסיס פורד קופולה, אחותו טליה שירר ועוד בני משפחה, משחזרים את הסיפורים שיוצרים את המיתולוגיה המשפחתית, כולל המחיר שגובה הגירה, גם כשהיא מצליחה וכולם שורקים את אותה שריקה, סמל החום, הנאמנות והלכידות של המשפחה.
צלם נוסח איטליה: קרלו די פלמה
Water and Sugar: Carlo Di Palma
וים ונדרס, וודי אלן, ברנרדו ברטולוצ’י, אטורה סקולה ועוד יוצרי קולנוע רבים מספרים על אחד מהגדולים שבצלמי הקולנוע האיטלקי קרלו די פלמה, בסרט התיעודי שעשתה באהבה גדולה אדריאנה קייזה די פלמה אשתו. קרלו די פלמה נולד ב-1927 לאימא מוכרת פרחים ואבא צלם קולנוע. בילדותו בילה על הסטים הקולנועיים שאביו עבד בהם, ובגיל 15 הצטרף לצוות “אוססיונה” של ויסקונטי, והתחיל לעבוד כעוזר צלם. הוא קיבל את הכשרתו בסרטים בלתי נשכחים של הקולנוע הניאו-ריאליסטי, מ”מצחצחי הנעליים” ועד “גונבי האופניים” והפך לאחד הצלמים החשובים בקולנוע האיטלקי. בין סרטיו הידועים “גירושין נוסח איטליה” “המדבר האדום” ו”יצרים” של אנטוניוני. שיתוף הפעולה הפורה ביותר שלו היה עם וודי אלן, יחד עשו הצמד המוזר הזה 12 סרטים, ביניהם “ספטמבר”, “ימי הרדיו” ו”חנה ואחיותיה”. בנוכחות היוצרים
הדמעות המרות של ריינר פאסבינדר
Fassbinder – To Love Without Demands
ריינר ורנר פאסבינדר לא היה איש נחמד, אבל הוא היה במאי קולנוע מחונן (“הדמעות המרות של פטרה פון קאנט”, “נישואיה של מריה בראון”), חד, פרובוקטיבי ומלא חמלה לדמויות שוליות בחברה. הוא גדל בגרמניה של אחרי המלחמה. חיי המשפחה שלו התפרקו כשהיה צעיר מאוד. הקולנוע, סיפר, הפך למשפחה שלו והוא בילה את ימיו בצפייה בסרטים. הוא חי רק 37 שנים, אבל ההספק שלו בלתי נתפס: כ-40 סרטים וכ-27 מחזות שכתב וביים במסגרת להקת התיאטרון שניהל. הוא קדח מיצירתיות, אבל גם זעם, בעט, התנהג באופן מחפיר לסובבים אותו בכלל ולנשים בפרט וטיפח את תדמיתו כ”ילד הרע” של הקולנוע הגרמני. הבמאי הדני כריסטיאן בראד תומסן, שהיה חבר שלו, לקח על עצמו את תיעוד חייו, ובעזרת ראיונות רבים עם פאסבינדר עצמו ועם הדמויות המרכזיות בחייו, הוא מצליח להביא למסך את פאסבינדר במלוא הדרו ומורכבותו.
הייתי המאהבת של יוזף גבלס
Doomed Beauty
השחקנית הצ’כית לידה בארובה הייתה כוכבת גדולה בשנות ה-30. בארובה, ילידת 1914, הספיקה להתראיין לפני מותה והראיון הארוך הוא הבסיס לסרט המצמרר והמרתק הזה. היא מתרפקת על זיכרונותיה, מזילה דמעות של התרגשות ונזכרת בלי שמץ של סלידה, בהזמנה של היטלר לשתות איתו תה ובווידויו שתמונתה עומדת על שידת הלילה שלו. “הוא היה מתוק” היא אומרת בעודה מדליקה סיגריה. אבל הרומן הגדול שלה היה עם יוזף גבלס, שר התעמולה של היטלר ורק בגלל התערבותה של מגדה גבלס, אשתו, שגייסה את היטלר להפסיק את הרומן הזה, היא נפרדה ממנו. בראיון נעדר חרטה, כשהיא זקנה, שותה ומעשנת, היא רק מצטערת שפספסה את הקריירה ההוליוודית הגדולה. דיוקן של אמנית שהתעלמה מזוועות העולם והייתה חלק בלתי נפרד מהם.
מוסיקה
דייויד בואי הוא
David Bowie is
דייויד בואי היה אמן שאין שום דרך לתמצת אותו בכמה מילים. עוד לפני מותו בגיל 69 בתחילת 2016, הוצגה תערוכה מרהיבה במוזיאון “ויקטוריה ואלברט” בלונדון שנדדה לאחר מכן ברחבי העולם. הסרט מזמן ביקור בתערוכה, וכולל קליפים, כתבי יד ותלבושות של האמן הענק הזה שהשאיר מיליוני אנשים עם חור בלב. בין המשתתפים בסרט הסופר חניף קוריישי, המעצב קנזאי יממוטו, ג’רביס קוקר, סולן להקת PULP, ועוד רבים. גודלו של הכישרון נחשף בתערוכה היפהפייה שמצליחה לשחזר תקופה של תרבות אלטרנטיבית, שבואי הוא המנהיג הבלתי מעורער שלה.
יאללה! אנדרגראונד
Yallah ! Underground
המוסיקה המחתרתית בלבנון, מצרים, ירדן, ישראל ופלסטין של המאה ה-21. הבמאי, גרמני ממוצא אפגני, צילם חזרות והופעות, בהן מככבים צעירים שגדלו באזורי סכסוך, תחת משטרים נוקשים. המוסיקאים כוכבי הסרט, מציגים פורטרט מורכב של זעם ותסכול, לצד תקווה ורצון עז לפרוץ גבולות ולזכות בהכר. הסרט מזמן לצופים מפגש עם זייד חמדן, מהראשונים שערבבו מוסיקה ערבית מסורתית עם מוסיקה אלקטרונית אלטרנטיבית.
אמנות
השוד של בנקסי
The Banksy Job
אמן עכשווי אנונימי מחליט שהוא רוצה לגנוב יצירה של בנקסי, כיוון שבנקסי לא הסכים לחתום על הדפס שהאמן קנה תמורת 75 ליש”ט. הוא יוצא למבצע חשאי לגנוב את פסל “האדם החושב” של רודן, שבנקסי הציב במרכז לונדון, המבצע, מבקש לעשות “מעשה בנקסי” לבנקסי עצמו ולהצליח להוציא מהמרחב הציבורי את מה שבנקסי מציב שם. סאטירה על עולם האמנות, המכתיר מלכים ויוצר מיתוסים, לא תמיד סביב האמנות עצמה.
אנסלם קיפר – לזכור את העתיד
Anselm Kiefer: Remembering the Future
אחד מגדולי האמנים החיים בעולם היום. יליד גרמניה 1945, קיפר שייך לדור של אחרי המלחמה, שגדל בחברה שניסתה לשכוח. מתחילת דרכו הוא מחא על השכחה, בסדרת תצלומים של עצמו במדי הוורמאכט של אביו, מסמן את תנועת ה”זיג הייל” שנאסרה בגרמניה אחרי המלחמה.כך הפך לאחד המובילים של מהפכת הזיכרון וההכרח לחיות עם ההרס, האובדן והאשם הכבד. היצירתיות והאומץ להסתכל לעצמו ולעמו בעיניים באים לידי ביטוי בסרט על האמן הענק הזה. בנוכחות היוצר
הירונימוס בוש, בין גיהנום לגן עדן
Jheronimus Bosch, Touched by the Devil
סרט בלשי, המלווה קבוצה של מומחים המתחקים אחר יצירותיו של הירונימוס בוש, לקראת תערוכה שעומדת לעלות בעיר הולדתו בהולנד. הם בודקים לעומק את יצירותיו המופלאות שנוצרו במאות ה-15 וה-16, אך נותרו אל זמניות ונצחיות. הסרט חושף הרבה מתחים ומאבקי כוח בעולם האמנות, בין מוזיאונים המבקשים להיות בעליהם של היצירות החשובות, מעל הכל מרחפת רוחו הגאונית של בוש עצמו, שהתעמק בסוגיות של מוסר ועונש ביצירות עמוסות סמלים ומשמעויות עמוקות.
וויליאם קנטרידג’: קולנוע בעבודת-יד
The Handmade Films of Willian Kentridge
וויליאם קנטרידג’, מגדולי האמנים הדרום אפריקאיים. הוא לבן, יליד 1955, בן להורים עורכי דין שהגנו על נפגעי האפרטהייד. הוא גדל עם כל הפריבילגיות של המיעוט הלבן, אך גם עם ההבנה העמוקה של חוסר הצדק המשווע שבו הוא חי. הוא חלם להיות שחקן, אך גילה שהוא שחקן גרוע ו”הסתפק באמנות”. מ-1989 החל לעשות סרטי אנימציה בעבודת יד, דרכם סיפר את סיפורה של דרום אפריקה. בנוכחות היוצרים
מאוריציו קטלן – תיכף אשוב
Maurizio Cattelan: Be Right Back
מאוריציו קטלן הוא אחד האמנים המצליחים בעולם היום, המשחק ומתעתע בצופה שתוהה האם הדבר שהוא מתבונן בו זו יצירת מופת או בדיחה על חשבונו. קטלן נולד למשפחה ענייה והחליט שהוא מוציא עצמו מהעליבות ומתכחש לגורל שדן אותו להיות בלתי נראה. סיפור חייו מובא בסרט עם מבט אירוני, סיפור הצלחה של אמן שלפחות בתחילת דרכו עשה מעט מאוד אמנות. “קטלן הוא אמן שלא מקדיש את חייו לאמנות כי אם מקדיש את חייו להצלחה באמנות”, מסביר הגלריסט שלו.
אדריכלות
זאהא חדיד
Zaha Hadid
זאהא חדיד, ילידת עיראק, שנפטרה במפתיע בשנה שעברה, בגיל 65, הייתה גדולה בכל אספקט: ביצירתיות, ביכולות הטכניות, בחיבה האקספרימנטאלית ובמונומנטאליות של המבנים שלה. ילדותה עברה בבגדד הדמוקרטית, הפתוחה אל העולם המערבי, עם חינוך מעולה וידיעה ברורה, שהיא רוצה להיות ארכיטקטית. ב-1972 עברה ללונדון שם מצאה את מקומה. אליה זנגליס ורם קולהאוס היו שני המורים שעוררו בה השראה. בראיונות עם חברים, קולגות, עם שותפה למשרד, פטריק שומאכר ושיחה ממושכת איתה עולה פורטרט של אישה מרתקת,פרובוקטיבית ומשנה עולם. בנוכחות הבמאי
בית חלומותיהם
Where Architects Live
הצצה מרתקת לתוך הבתים הפרטיים של ארכיטקטים מובילים מרחבי העולם, הפורשים את משנתם על עיצוב, בנייה, יצירת חללים, אור, ועוד נושאים מרתקים. שיגרו באן מטוקיו, מריו בליני ממילאנו, דייויד צ’יפרפילד הבריטי שחי בברלין, מאסימיליאנו ודוריאנה פוקסאס האיטלקים החיים בפריז, זאהא חדיד מבגדאד החיה בלונדון, מרצ’יו קוגן מסאן פאולו, דניאל ליבסקינד מניו-יורק וביג’וי ג’ין ממומבאי.
רוטרדם, שנת 2040
Rotterdam 2040
רוטרדם, העיר השנייה בגודלה בהולנד (אחרי אמסטרדם) ידועה בהפגזה הנוראית במאי 1940, בה נהרס כל מרכז העיר, כ-900 אזרחים נהרגו וכ-80 אלף נותרו ללא בית. מאז היא שוקמה. במאי הסרט חיז לה-ריביירה, מגדיר עצמו כאמן חזותי שעיר מולדתו היא הקנבס שלו. ב-2040, בדיוק מאה שנה אחרי ההפצצה, רוטרדם תהיה בת 700, ולה-ריביירה רוצה שתגיע לשם בנויה לתפארת –הוא מבין עד כמה הסביבה מעצבת את האדם, והופך את התכנון העירוני להרפתקה מרתקת, מלאת דמיון וחזון. בעתיד הלא רחוק, הוא מסביר, ערים יהיו חשובות יותר מהמדינות שבתוכן הן ממוקמות.
המילה הכתובה – ספרות ושירה
עונות השנה בקאנסי: ארבעה פורטרטים של ג’ון ברג’ר
The Seasons In Quincy: Four Portraits Of John Berger
ג’ון ברג’ר, שנפטר בגיל 90, השנה, היה אחד מהוגי הדעות המקוריים והעמוקים של תקופתנו. פילוסוף, צייר, סופר, משורר והוגה דעות. ההתבוננות שלו הולידה סדרה של ספרים ובראשם “על ההתבוננות”, אוסף מאמרים משנות ה-60 וה-70 שהשפיעו מאוד על חוקרי אמנות אך גם על סוציולוגים, פילוסופים והוגים אחרים. ברג’ר היה ידוע במרקסיזם שלו ובהתעניינותו באדם העובד, בפרט באיכרי אירופה. הוא עבר לחיות בקאנסי שבצרפת, חיים שכללו גידול חיות וצמחים. “ארבע עונות בקאנסי” מורכב מארבעה סרטים, שמנסים לתת משהו מהניחוח של האיש המופלא הזה. השחקנית הבריטית טילדה סווינטון מובילה את הסרט הראשון שעיקרו שיחה בין שניהם וילדיה פוגשים אותו בסרט האחרון וטועמים דרכו משהו מחיי החווה הצרפתיים.
וכשאמות, לא אשאר מת
And When I Die I won’t Stay Dead
בוב קאופמן (1925-1986) היה משורר אפרו-אמריקאי, בן לאב יהודי ואם קתולית. בצעירותו היה ימאי והצטרף למאבק זכויות הימאים דרך ארגון הימאים הקומוניסטי. הוא נעצר פעמים רבות ע”י המשטרה ואף עבר סדרה של שוקים חשמליים (כחלק מ”ריפויו”) שפגעו בו מאוד. הוא היה חלק מתנועת ה”ביט” וחי תוך התנערות מוחלטת מהבורגנות, מהחיים הנוחים והיציבים, מפרסום ותהילה ומעשייה שיש בה ניסיון לקדם את עצמו בעולם. הוא עישן הרבה, שתה, ומצא עצמו לא פעם ברחוב, התקשה להיות אב ובן זוג, ורק דבק בדבר אחד: כתיבת שירים. הוא היה מקור השראה לרבים מבני דורו, ולולא מקורבים ובעיקר אשתו, סביר שאיש לא היה יודע על קיומו ומכיר את שיריו הנפלאים.
היומנים של אלן בנט
Alan Bennet’s Diaries
שעה של שפיות, חכמה, הומור ואנושיות עם אלן בנט, המוכר בעולם הגדול בזכות “השיגעון של המלך ג’ורג’ השלישי” ו”נערי ההיסטוריה”, שניים ממחזותיו שזכו לשבחים, פרסים ועיבודים קולנועיים, אבל במולדתו האנגלית אלן בנט הוא בראש וראשונה יומנאי. איש שמתעד את חייו, בעשרות מחברות, מתבונן על העולם ומביא את רשמיו בשפה ספרותית אך קומוניקטיבית להפליא. שעה במחיצתו היא שעה עם ג’נטלמן בריטי, חכם בצורה בלתי רגילה, עדין מאוד, אנין, אך גם הומניסט שליבו סוציאליסטי. הוא מודה לחינוך הציבורי, שרק בזכותו הגיע לאן שהגיע, ולספריות הציבוריות, שרבות מהן על סף סגירה. מדבר בהתרגשות על מוסיקה,האמנות החשובה בחייו, שנתנה לו השראה מגיל צעיר ומלווה אותו אל תוך זקנתו. בנוכחות הבמאי
צילום
רוז הרטמן – הבלתי מרוסנת
The Incomparable Rose Hartman
רוז הרטמן, היא צלמת סלבריטאים, אנשי אופנה, שחקנים, דוגמנים וכל הנוצץ הזה. היא עצמה, מאחורי המשקפיים הכהות, הליפסטיק האדום והשיער הבלונדינ-זקור, אישה ייחודית שיודעת בדיוק מה היא מחפשת. קולגות מדברים עליה בשילוב של הערכה ודחייה, ומספרים על היכולת שלה לדחוף את כולם כדי להגיע לתצלום שהיא רוצה. היא רק רוצה לתפוס את הסלבריטאים, רגע לפני שיעשו את הפוזה למצלמה. הצילומים מלאי היופי שלה הם תמיד “מהחיים” ומתעדים רגע שקרה באמת.
אמנות בדרך הטבע
An Art That Nature Makes
הצלמת רוזמונד פרסל, מקדישה את חייה לצילום דברים שאיש כמעט לא שם לב לקיומם. היא רואה את ההיסטוריה האלטרנטיבית שגלומה בחפצים האלה, כמו שמסביר הבמאי הדוקומנטרי ארול מוריס, מעריץ של עבודתה. הסטודיו שלה הוא ארץ הפלאות – מלא בחפצים שאספה, רהיטים , ספרים ישנים, חתיכות מתכת, צעצועים וכלים שונים – מקום שבו הרעוע והשבור הופך ליפהפה בעזרת מגע הקסם של פרסל וממחיש את המפגש בין האנושי לטבע. צילומיה הם שירה ויזואלית הבוחנת את האנושיות והטבע.
מחול
בלט מס’ 422
Ballet 422
“ניו-יורק סיטי בלט”, הוא אחד ממוסדות הריקוד הידועים בעולם ורוקדים בו, בלהקה הקבועה, 91 רקדנים במשרה מלאה. רקדן הלהקה ג’סטין פק, בגיל 25 בלבד הוא היחיד שהוזמן ליצור בלט חדש לעונת החורף של 2013, הסרט מביא את תהליך יצירתו של הבלט החדש. חודשיים בלבד ניתנו לפק, והוא צריך להעמיד את הלהקה על הרגליים. תלבושות, בדים, תאורה והמון עבודה עם הרקדנים. בסופו של דבר הוא מצליח להעמיד בלט יפיפה וממונה ל”כוריאוגרף הבית” של הלהקה, האדם השני בהיסטוריה של “הניו יורק סיטי בלט” שקיבל את המנוי הזה.
פלמנקו ומעבר
Beyond Flamenco
הבמאי הספרדי הגדול קרלוס סאורה ממשיך לבחון את האמנויות שהתפתחו בארצו, עם הסרט המהפנט הזה שמביא את השירה והריקוד שמוצאם באזור אראגון אשר בצפון ספרד. החוטה, צורת הריקוד/שירה הספציפית לאזור, ידעה ימים יפים יותר, אבל מזה עשרות שנים שהמסורת הולכת ודועכת, וסאורה רוצה להחזיר אותה אל קדמת הבמה ולהראות אותה מתעוררת לחיים בסדרת הופעות של יוצרים עכשוויים.
אפס מעלות
Zero Degrees 60
אקרם חאן וסידי לארבי צ’רקאווי הם מהרקדנים/כוריאוגרפים הגדולים ביותר בעולם היום. שניהם באו ממשפחות מוסלמיות וגדלו באירופה. הם יצרו ביחד את הריקוד הווירטואוזי המובא בסרט בשלמותו, ומפגין יכולות מדהימות ויצירתיות אינסופית של שני רקדנים אקספרסיביים להפליא. הריקוד עוסק בשאלות של זהות וברגעים של שינוי – ממים לקרח, מחיים למוות. את הבמה חולקות עם הרקדנים, בובות בגודל אדם, שיצר הפסל הבריטי אנתוני גורמלי, ובזכות המיומנות האדירה של שני הרקדנים, נדמה שיש להן חיים משלהם. את המוסיקה כתב ניטין סוני, מוסיקאי בריטי ממוצא הודי, לקראת סיום, יופתע הצופה הישראלי לגלות שיר מאד מוכר, המלווה את היצירה אל סופה.
עור דק
THIN SKIN
שעה מהפנטת במחיצתו של מרקו גקה, אחד מהכוריאוגרפים המובילים בעולם כיום, איש קודר שמעיד על עצמו שהמחול מעניין אותו יותר מהחיים. הריקודים שלו קשים, גבריים, אלימים לעיתים, אבל גם חושניים ואינטימיים, ודורשים התמסרות גדולה מצד מבצעיהם. מחוץ לחדר החזרות הוא קשה, תובעני, ובעיקר – עסוק מאוד בעצמו, בעיקר בהתקפי חרדה ופאניקה שמעיבים על חייו ומהם נובעת יצירתו. נדמה שהיחסים הקרובים ביותר שהוא מקיים הם עם כלבו . אך קטעי הריקוד מראים שמדובר בגאון של ממש, עם חזון ייחודי שבא לידי ביטוי בכל רגע ורגע.
ווים
WIM
ווים ונדקייבוס, אחיה של במאית הסרט, כוריאוגרף, במאי ואמן בלגי שהקים את הלהקה “אולטימה וז” (“פעם אחרונה” בספרדית), המשלבת תיאטרון ומחול. פיזיות מתפרצת, עבודה אקרובטית, ואנרגיה צעירה ותיאטרלית, הולידו את יצירתו הראשונה, “מה שהגוף אינו זוכר”, שעוסקת בתגובות אינסטינקטיביות להתרחשויות ספונטניות. כאשר הוצגה היצירה לראשונה באירופה זכתה ליחס מבטל מצד הביקורת, אבל בניו-יורק זכתה בפרס “בסי” היוקרתי ומייד אחר כך הפכה ללהיט גדול ונדדה בין יבשות. מאז, ממשיך וים להביא את התיאטרון/מחול הייחודי שלו בשיתוף פעולה פורה עם מוסיקאים ושחקנים. הסרט מספק הצצה אל חדוות היצירה הנהדרת, אישיותו ועבודותיו הייחודיות. בנוכחות הבמאית
מוסיקה קלאסית
הקסם והמיתוס של קאראיאן
Karajan’s Magic And Myth
הרברט פון קאראיאן נולד ב-1908 באוסטריה, עד מותו ב-1989 בנה לעצמו שם של אחד המנצחים החשובים ביותר של המאה העשרים. את הג’וב הראשון המשמעותי שלו קיבל כעוזרו של אוטו ולמן בתיאטרון של אולם (Ulm), וכשולמן נאלץ לעזוב את גרמניה ב-33′, קיבל קאראיאן הצעיר את הניהול המוסיקלי של המקום. קאראיאן הצטרף רשמית למפלגה הנאצית, עניין שניסה להקטין מאוד בשנים שאחרי, לא תמיד בהצלחה. הוא האמין מאוד בכוחה של המוסיקה המוקלטת, והשאיר אחריו עשרות רבות של הקלטות. 35 שנים היה מנצחה של הפילהרמונית של ברלין, ובהקלטות אפשר לשמוע את הצלילות המדהימה והפרשנות המרתקת שהביא לעבודותיו. מעבר לזה הוא היה חתיך, פלייבוי, גולש סקי, טייס אווירון פרטי ונהג מרוצי מכוניות. בקיצור, האיש ידע לחיות.
זובין מהטה – חובק עולם
Good thoughts, Good words, good deeds – The Conductor Zubin Mehta
לכבוד יום הולדתו ה-80 נוצר הפורטרט הקולנועי הזה, המביא את הסיפור על המוסיקאי שנולד וגדל בהודו, בגיל 18 החל ללמוד מוסיקה בווינה, ובגיל 22, החל לנצח. על התזמורת הפלהרמונית הישראלית ניצח לראשונה ב-1961 וב-1981 הוכרז כמנהלה המוסיקלי לכל החיים. במקביל, מהטה ניצח ועדיין מנצח על התזמורות הגדולות בעולם, הסרט עוקב אחר חייו של מהטה שהודיע השנה שב-2019, בתום חמישים שנה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, יפרוש מניהולה המוסיקלי.
לאונרד ברנשטיין – גדול מהחיים
Leonard Bernstein – Larger Than Life
לאונרד ברנשטיין היה גם מורה אהוב, נגיש, שאהבת המוסיקה שלו הייתה מדבקת והיכולת שלו להסביר בצורה בהירה תיאוריות מוסיקליות הצליחה לגעת במיליוני צופים; גם מנצח דרמטי, מלא תנופה וכריזמה, שעבד עם התזמורות הגדולות בעולם, ובראשן הפילהרמונית של ניו-יורק, של וינה וגם זו הישראלית; גם מלחין, שהצליח לגשר בין מוסיקה “גבוהה” למוסיקה פופולארית ויצר כמה מאבני הדרך של התיאטרון המוסיקלי של המאה העשרים, ובראשן “סיפור הפרברים” (הקלטה מיוחדת של היצירה תוקרן בפסטיבל); וכמובן – פסנתרן מחונן וסוחף. ילדיו – ג’יימי, אלכסנדר ונינה ברנשטיין, חברים וקולגות, מסטיבן סונדהיים ועד קנת נגאנו – כולם נזכרים באיש שהיה גדול מהחיים אך נגיש לחלוטין, סוער וכועס וגם אוהב ומפרגן, רציני ומעמיק אך גם מצחיק וקומוניקטיבי.
סיפור הפרברים – שקט, מקליטים !
Leonard Bernstein west side story
“הספרדי היחיד בקאסט הוא זה שאמור להיות אמריקאי מלידה,” אומר חוזה קרראס, בחזרות לקראת גרסת האופרה של “סיפור הפרברים” שלאונרד ברנשטיין הקליט ב-1985. הסרט, המתעד את כל תהליך ההקלטה, מגלה שלא קל להיות כוכב אופרה שמקליט מיוזיקל. הכוכב הספרדי מתקשה, המאסטרו מתעצבן, דיים קירי טקנאווה מושלמת, התזמורת מקצוענית ותהליך היצירה, כולו דם יזע ודמעות. זו הפעם הראשונה שברנשטיין עצמו מנצח על “סיפור הפרברים” ותוך כדי הוא מגלה דברים על היצירה שכתב ומשתף את נגניו ואת קהל הצופים, הזדמנות חד פעמית לראות את ברנשטיין המקצוען, העצבני, הפרפקציוניסט והיוצר הגדול.
קאלאס
Callas
למרות הצלחתה הפנומנאלית מריה קאלאס תמיד רצתה עוד הערצה, עוד אהבה וכמובן בלעדיות בנאמנות הקהל אליה. היא נולדה במנהטן להורים ממוצא יווני, כשהייתה בת 13 עזבה אמה את אביה ולקחה את שתי בנותיה ליוון. מריה הייתה נערה שמנה, נחבאת אל הכלים, אך קולה בלט כבר אז ואמה שלחה אותה ללימודים בקונסרבטוריון. היכולת הקולית יחד עם האמביציה והתיאטרליות שהייתה כל כך טבעית לה, הפכו אותה לכוכבת. היא פיתחה לעצמה גינונים של כוכבת וכל פעם הדהימה מחדש בהופעות ממגנטות. חייה האישיים היו טראגיים כמו הדמויות שגילמה, והדיוקן המורכב שהסרט משרטט, מצליח לשלב בין הבמה והחיים, שנדמה שמבחינתה של קאלאס לא היה ביניהם הבדל רב.
הרקוויאם של בארטוק
Bartóks Requiem
בלה בארטוק, מהמלחינים הגדולים של העידן המודרני, ביקש לחקור את המוסיקה שנעשתה בכפרים בארץ מוצאו (הונגריה) וששרדה כמסורת בין משפחות. כבר בשנות ה-20 שלו, יצא לחפש את המוסיקה העממית הזאת ואף הקליט אותה. יאן לורנצן, יוצר הסרט, יוצא לגלות האם המוסיקה שתיעד בארטוק הצליחה לשרוד את מאה השנים אחרונות בהן היו תהפוכות פוליטיות רבות באזור, מלחמות שהחריבו והבריחו תושבים ועוני שרק הלך והתגבר. הוא מגיע אל מקומות נידחים ומוצא אנשים שנדמה שחייהם הוקפאו במאות קודמות, עם כלי נגינה מאולתרים ועם מוסיקה שממשיכה לחיות בנשמה וכחלק משמעותי מאורח החיים. זהו מסע אנתרופולוגי מרתק ומעורר השראה, ומחווה למלחין הגדול שראה במוסיקה העממית את שורשיה של העשייה המוסיקלית.
דון ז’ואן
Juan
קספר הולטן, במאי הבית הדני, הצעיר והמבריק של האופרה המלכותית הבריטית, מביא גרסה קולנועית עכשווית ופרועה של “דון ג’ובאני”. בכיכובו של הבריטון הבריטי המשובח, כריסטופר מלטמן. ג’ובאני הופך לחואן, אמן שחי בבית חרושת שהומר לסטודיו ענק ועסוק בכיבוש נשים והשלכתן. אחרי שהוא מפתה את אנה האריסטוקרטית אך בטעות הורג את אביה, הוא בורח עם אך היצר יגבר עליו בדרך ויקרב את סופו. התוצאה מקסימה, סוחפת, פרובוקטיבית ומוסיקלית מאוד.
תיאטרון
בתפקיד עצמם
As Themselves
סיפורה של ציפורלה, קבוצת שחקנים יוצאת דופן המורכבת מעשרה חברי נפש היוצרים יחד תיאטרון עצמאי, וירטואוזי ומצחיק עד דמעות. האנסמבל פועל כארגון שיתופי שחבריו עושים בו הכל בעצמם: כותבים, מביימים, מפיקים, משחקים, וגם מטאטאים אחריהם את הבמה. אחרי שכבשו את הבמות והפכו לקאלט מקומי, החברים נאבקים לפרוץ בגדול עם שיטתם השיתופית. מציאות החיים התובעת להתבגר ולהתפשר מעמידה למבחן את העקרונות, השאיפות, וגם את החברות. בהשתתפות: אפרת אביב, דאנה איבגי, לוטוס אתרוג, דודו גולן, עמרי דורון, תומר נהיר – פטלוק, בן פרי, גל פרידמן, רותם קינן, תמרה קליינגון.
בלי הצגות, בבקשה !
Stop Acting Now
קבוצת התיאטרון “וונדרבאום”, המורכבת משחקנים שלמדו יחד, מקבלת החלטה, אחרי שנים ארוכות, שאין בזה טעם יותר. הם רוצים לשנות את העולם ומבינים שדרך התיאטרון הם לא יגיעו לשום תוצאות ממשיות. הם מחליטים לסגור את קבוצת התיאטרון ולהתחיל לפעול כקבוצת אקטיביסטים. הסרט עוקב אחר ניסיונותיהם לשנות באמת משהו בעולם כל אחד בדרכו. אחת, מתחברת לזוג עני שזקוק לעזרה כלכלית, אחרת פותחת בר שבו באים לבכות, אחד מנסה לעורר מודעות לכלכלה הקפיטליסטית השוחקת ואחר מנסה לכתוב ולצלם טקסטים מעורר פעולה. כל אחד מהם מגלה את הקושי האדיר לשנות את העולם ואת הנאיביות של עצמם.
רזה אבדו – תיאטרון חזותי
Reza Abdoh -Theatre Visionary
כעשרים שנה אחרי מותו מאיידס מגיע הסרט על רזה אבדו, במאי תיאטרון פורץ דרך, שהספיק בחייו הקצרים להשאיר חותם על יוצרים רבים שעבדו איתו. הוא נולד באיראן ב-1963, גדל באנגליה וב-1983 הגיע ללוס אנג’לס. בגיל 21 כבר ביים גרסה חדשנית ומסעירה של “המלך ליר”. התיאטרון שלו היה מלא פאתוס, גרוטסקה, פאות ואיפור, עירום, אפילה ונבירה אל תוך התהום של של הנפש האנושית. “אחרון הדיוות שבבמאי התיאטרון”, אומר קולגה, וזה בא לידי ביטוי באישיות לא נעימה ומלאת דרישות אבל הכל בשם חזון מלא עוצמה ומקוריות.
קן דיואי – 1,2,3 ניסיון
KEN DEWEY – This Is A Test
קן דיואי היה מהפכן ופורץ דרך, שהשפיע רבות על בני דורו בחייו הקצרים. הוא נולד בניו יורק ועבר לחוף המערבי בסוף שנות ה-50. דיואי היה איש תיאטרון, עתיר רעיונות, עם רצון עז לשחרר את אמנות התיאטרון מכבליה ולהמציא אותה מחדש, תוך כדי שיתוף פעולה עם יוצרים מכל האמנויות. הוא היה ממובילי ה-Actors Workshop, להקת התיאטרון שהייתה הראשונה להעלות את “מחכים לגודו” של בקט. הוא נחשב לאבי ה”פלאש מוב” – אירוע ספונטני שבו משתתפים המונים ויוצרים יחד יצירה שיש בה תיאטרון, תנועה והנאה משותפת. למרות רוחו האנרכיסטית היה אדם צנוע ונחבא אל הכלים. הסרט המרגש מציג חומרים ארכיוניים מופלאים המחזירים לחיים את דיואי שב-1972, כשהוא בן 37, נהרג בתאונת מטוס.
תחרות הקולנוע הישראלי
במסגרת התחרות הישראלית יתמודדו 6 סרטים ישראלים תיעודיים חדשים
- השמיעיני את קולך
Let Me Hear Thy Voice) )
במאית: תמר שופוני
שיח אינטימי עם היוצרות ויקטוריה חנה, מורין נהדר, לאה אברהם ועלמה זהר על מקומו של הקול הנשי בעולם הפיוט היהודי ועל מפגש עם טקסטים עתיקים שהיו משויכים במשך שנים רק לגברים.
- אבא בגיל של סבא
(My Long Summer in Tatarstan)
במאית: רוני וולף
בגיל 80, השחקן שמואל וולף מאבד את היכולת שלו לעמוד על הבמה. גם מערכת היחסים שלו עם אשתו, הצעירה ממנו ב-20 שנה, נכנסת לפרק מטלטל, שבו נאלצים השניים להגדיר את התפקידים שלהם מחדש. את הסרט ביימה בתם, שמתעדת את המסע של שמואל כשחקן, בעל ואבא.
- ללא ארץ
(STATE-LESS)
במאית: שרון חוטר ישי
עדי חבוס, הוא אמן יוצא דופן שבחר לעזוב את ביתו שבישראל ולחיות חיי נוודות. עדי גדל ברמת השרון ועם שחרורו מהצבא, החל את נדודיו בעולם. בשנים האחרונות, עדי חי בקנדה שם הקים לעצמו חיים חדשים ומבודדים, המוקדשים לאמנות.הסרט מתאר חמש שנים במסעו של עדי ומציע מבט צבעוני וצעיר על חיי דור ה Y.
- להיות חלק מהאדום הזה
(To Be Apart Of This Red)
במאית: אלה זהרנו גרינהויז
חייה של השחקנית רוזינה קמבוס בשנים האחרונות לחייה. הסרטן הוא קללה שרובצת על נשות המשפחה של רוזינה. כשהוא מגיח בפעם השנייה לגופה, הוא מרחיק אותה מתשוקתה הגדולה – הבמה. בתיעוד אינטימי ונדיר המתפרש לאורכן של שלוש שנים, אנו עוקבים אחרי המלחמה האחרונה בחייה ומתוודעים לאישה חזקה שננטשה על ידי בעלה וצלחה את עינוייה של רומניה הקומוניסטית עד לעלייתה לארץ. גם בקרב האחרון היא מצליחה להגשים חלומות ישנים ולפתח חדשים.
- של מי אתה ילד
(Whose little boy are you)
בימוי: אנוך פארי ויעל בן ברוך
הסרט מתעד אירועים מרכזיים בחייו של הסופר והעיתונאי חנוך ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות, שנפטר בדצמבר 2016 עם דגש על ייחודיותו כאדם שלא חשש ללכת בדרכו ולצאת נגד המקובל. משתתפים: חיים גורי, חיים באר, פרופ’ אבנר הולצמן, אילי גורליצקי, תלמידים של ברטוב, מיכל אורון ושחקנים בקטעים מבוימים מספריו.
- טוקיו 905
Tokyo 905))
בימוי: ערן שגיא, 2017
זוג ישראלי עובר לגור בבניין בשכונת מגורו שבטוקיו. גשום וחם, והמזגן בדירה 905 לא מצליח לגבור על הלחות, ולכן הזוג יורד למטה ומתחיל ללכת. וכך, מדי בוקר, במשך שלושת החודשים הבאים, השניים משוטטים במעגלים ההולכים ומתרחבים, ומדברים ומסתכלים ולפעמים הוא מוציא מצלמת כיס קטנה ומצלם. שנה אחר כך, בדירה בתל אביב, הצילומים מתחילים להתחבר זה לזה, ולגרור אחריהם מחשבות, זיכרונות וחלומות
לרכישת כרטיסים ותכנית הפסטיבל המלאה – www.filmart.co.il