ספר נעורים חדש ו”מתוקתק” בהוצאת עם עובד של יונתן יבין, עיתונאי מ”ידיעות אחרונות”
“אנטי” הוא ספר שמדבר אל בני הנוער בשפתם שלהם כבר מעמודו הראשון. בגוף ראשון יחיד מתאר הנער דרור אנטילוביץ, דרך עטו המיומנת של הסופר והעיתונאי יונתן יבין, מדוע כולם קיצרו לו את שם המשפחה ל”אנטי”. בכתיבה אסוציאטיבית, כמו-דיבורית בגובה העיניים, מגלגל הגיבור את סיפורו. כשהוא כשמתעוררת אסוציאציה – הוא משנה נושא, אך בדרך כלל זוכר לחזור אל חוט העלילה.
אנטי הוא לא ממש מרדן מלידה. הוא יותר משחק את הפוזה של המרדן. בגלל שם המשפחה שלו, שקוצר על ידי חבריו למילה שמשמעותה “נגד”, הוא מוצא את עצמו חי בשביל הכינוי שלו. בתור שכזה הוא מצטייר כמרדן מלידה. אבל בעצם, הוא רגיש, כמה לאהבה, ובראשו עוברות, כמו בראשו של כל מתבגר רגיש, מחשבות פילוסופיות על משמעות החיים, על החברה האנושית, על אלוהים ועל בכלל.
סיפור העלילה עוסק בהתאבדות הדוד מתי, ששיבשה את חיי אחיו, אביו של אנטי, ואת חייו שלו. במצוקתו הוא מתחבר למוזיקת הראפ ומתחיל לשוטט ברחובות חסר מטרה. עד מהרה הוא מצטרף לחבורה הקשוחה “ראפטור”, וכחבר בה גונב מחנויות, משתתף בקרבות מילים, מתאהב בראפרית הראשית ליסה, ולומד דבר או שניים על נאמנות לעצמו ולחבורה.
את יונתן יבין אנחנו מכירים ממאמריו, שהם בדרך כלל רעננים ומציגים קו מחשבה אחר. אלה מסתתרים בין עמודי החדשות של “ידיעות אחרונות” כאן, מציע יונתן “סיפור מהיר ועצבני כמו ראפ”, כפי שכותבים יוצרי הספר, וזה די נכון. יש בספר גם טקסטים שלמים שמחורזים כמו שירי ראפ, עוד טריק שעשוי לקרב את הקורא הבררן, שבגיל הנעורים מוכן להתקרב אל ספר רק אם מצמידים לו אקדח לרקה…