Image default
בימה ומחול מעניין תרבות ובידור

אוולין יפרח על “אנטו – ANTU” הפקת המחול של אבשלום פולק

התרשמה וכתבה: אוולין יפרח

נתחיל באטרקציה של המופע: הייתי הולכת למופע הזה שוב רק כדי לראות את אנדריאה מרטיני בסולו פותח צ’אקרות  ומפתח ציפיות. הנה גיליתי רקדן מחובר עם יכולת ביטוי מופלאה, מגוונת רבדים, נוגעת בלב, בראש ובקצוות של הגוף הפיזי.

יש לו שפה תנועתית עשירה יחד עם בשלות של רקדן סקרן, המלהטט בגופו ועושה קסמים. תנועה צבעונית ואקספרסיביות יוצאת דופן שמתחילה על הבמה ומהדהדת אל עולמות שמעבר. ת’אמת? מזמן לא התרגשתי כך מרקדן שהוא פסטיבל של המון רגשות בתוך גוף אחד. קוראים לזה עוצמה.אגב, איני בטוחה שזה לטובתה של הלהקה שהמופע יתחיל בסולו המפואר שלו. הפער היה גדול מדי, אולם על השפע אי אפשר להתווכח. 

“אנטו-Anto”הוא מופע מחול שבו שלושה ילדים בתוך גוף של מבוגרים, חברו ליצירה משותפת ועשירה, מקושטת בטלוויזיות ישנות המדברות גרמנית ומחלקות הוראות בשלט רחוק. רקדנים רוקדים חיות, רוקדים חלומות, רוצים רקדן להיות, צלילי חיים צורמים וציפורים מצייצות תקווה מסכים מרצדים מספרים את אותו סיפור שולחים אותנו הרחק מעצמנו.

 חיכיתי לרגע שבו אוכל לרגע להתרווח  ולעוף עם רננה בקצב חיים אחר, שונה מקצב החיים המהיר והעמוס של הכדור הדחוס, שנרגיש את הרכות שבחלום ללא גבולות ושל גוף רוקד קלילות. טבעתי בתוך ים הרקדנים והרעיונות  הנמצאים על הבמה לאורך כל היצירה, בלי שיהיה לי רגע אינטימי אחד כדי לנשום.

רגשותיי נעו בין הילד למבוגר, בין חלום למציאות, ולא מיציתי דבר. אבל בהחלט ראיתי את הלב של היוצרים נוגע בעננים רוצה, לנפץ תקרות זכוכית. לצערי, הלהקה עשויה טלאים ונדרש עוד זמן בישול  כדי להשיג עוד דיוק. היו שם קטעי unison מעניינים שאיבדו מעוצמתם וגרעו מיכולתה של הקבוצה להשפיע.

עוד חסרה לי איכות נשית רכה, אולי של אמא או של ילדה, או עננת צמר גפן שמשנה צורה, כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. אולי זה נובע מהשפה התנועתית העשירה בתיאטרליות יתר, לטעמי, כזו שלא משאירה מקום לאינטרפרטציה ולדמיון הפרטי שלי.  

יצאתי עייפה מניסיון לבלוע את כל המידע. עייפה ולא רעננה. זה מופע שבו המיזוג בין הילד למבוגר דורש עוד קצת דיוק, אולי בחירה. יחד עם זאת אציין, שאבשלום פולק ועולמו הפנימי מסקרנים והייתי שמחה לראות את היצירה הזו מתבגרת ומייצרת אינטימיות רבה יותר עם הקהל.

המלצתי היא לתקצב את הילדים הגרים בליבם של האמנים, אלו המייצרים חלומות חדשים ועולם עשיר בצבעים וקסמים, כדי שיוכלו ליצור ברווחה ולברוא עולם חדש, להתבשל בסיר הדמיון ,זה הבורא מציאות. אם נתעסק יותר בחלום, נוכל להנכיח מציאות אחרת.

“אנטו – ANTU

כוראוגרפיה, עיצוב פסקול, חלל ותלבושות: אבשלום פולק, אנדריאה מרטיני

טקסט: דורית רביניאן  מספר: יוסי פולק

עיצוב תאורה: יואן טיבולי  מנהלת חזרות: מיכל אלמוגי שלמון

משתתפים: צבי פישזון, נגה הרמלין, תומס וולסכוט, מרתה-לואיזה ינקובסקה, ג’וי קמין, מיכל רוטמן, מץ ואן רוסום, אופיר איטח, נועה הן, אחינועם חי, ג’יאני נוטרניקולה

משך המופע: כ-60 דק’

המופעים הקרובים:

יום ה’ 5.12.19 בשעה 11:00 – חשיפה בינלאומית במרכז סוזן דלל

יום א’ 8.12.19 בשעה 21:00 – מרכז סוזן דלל

יום ב’ 9.12.19 בשעה 21:00 – מרכז סוזן דלל

 

 מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון, יחיאלי 5, נווה צדק, תל אביב 65149 קופת כרטיסים: 03-5105656 https://www.suzannedellal.org.il/

אולי תאהב\י גם:

ספר ילדים: “בראשית החללית” – בדרך אל הירח

איטו אבירם

תיאטרון קליפה מציג: רוחות רפאים בבית ביאליק

איטו אבירם

חטיפי “אקסטרה” של תבליני מימון – קראנצ’י, נימוח בפה ותענוג שזה גם בריא

איטו אבירם

5 תגובות

דורית לוי יולי 15, 2019 at 3:35 pm

אוולין,
דרך הכתיבה המאוד מרשימה הצלחת לקחת את הדמיון שלי לשוטט ברחבי היצירה ולעורר טעם של סקרנות ורצון לראות את היצירה.
כתיבה חכמה,מדוייקת,עשירה,יצירתית.
נוגעת, מכבדת,מלמדת, מפרגת.
מחכה להתרשמות הבאה!!!!!
מצויין!!!!
דורית לוי

השב
בר יולי 16, 2019 at 9:11 am

ביקורת מעניינת, מסקרן ללכת לראות.
בר אלול

השב
רז רוזנבלו יולי 16, 2019 at 9:36 am

ביקורת יפה ומדוייקת. כיף שבעולם המחול הקשוח שלנו אפשר גם לפרגן וגם ללמוד אחד מהשני. אוולין כתבת יפה!
רז רוזנבלו

השב
אלישבע וולף יולי 22, 2019 at 4:08 pm

מסקרן. דבר ראשון איך שהתחלתי לקרוא שמעתי אותך קוראת. שנית גרמת לי לרצות לראות את היצירה למרות שאת אומרת שהוא צריך עוד זמן בישול כדי לראות ולהרגיש קמצוץ ממה שביטאת עם כל כך הרבה דיקציה. איווי זה ריגש. גם זה קצת מזכיר איך שאת רוקדת זה נכתב בדרך שהיא כל כך את. ?
אלישבע וולף

השב
ארנון יולי 25, 2019 at 6:23 pm

מעולה

השב

להגיב על בר בטל תגובה

דילוג לתוכן