איטו אבירם

“אוליאנה” בקאמרי – מהי באמת הטרדה מינית?!

ההצגה מאלצת את הצופים ליטול חלק, לאמץ צד, לעיתים להרפות ממנו ולאחוז בצד השני והעיקר – ליהנות מהמאמץ היצירתי המשותף של השחקנים ויוצרי ההצגה, שכולם עושים כאן עבודה טובה.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

במשך שעה ועשרים דקות מצליחים דן שפירא וג’וי ריגר, הוא בתפקיד פרופסור נהנתן והיא בתפקיד סטודנטית בעייתית, להחזיק הצגה טעונה שבתחילתה הפרופסור זחוח ופלרטטן והסטודנטית נבוכה ומשתדלת, ובסופה מערבולת המאיימת להפוך את היוצרות, והנקטעת בבת אחת, ומשאירה את הצופים נבוכים, בדרכם החוצה.

אף כי פה-ושם נדמה היה שהזמן נתקע על הבמה בדו-שיח הגולש לטרחנות, הרי שבראיה לאחור, מדובר בהצגה חזקה, שכמובן אינה מיועדת לאלו שמחפשים בידור קליל, אלא כזו המאלצת את הצופים ליטול חלק, לאמץ צד, לעיתים להרפות ממנו ולאחוז בצד השני והעיקר – ליהנות מהמאמץ היצירתי המשותף של השחקנים ויוצרי ההצגה, שכולם עושים כאן עבודה טובה.

המחזאי הבריטי דיוויד מאמט כבר יצר לא מעט הצגות שהיו הצלחה גדולה. את המחזה “אוליאנה” הוא כתב לפני 27 שנה. מאז נהפך נושא ההצגה: הגבול שבין פלירטוט להטרדה מינית, מקוריוז לנושא עקרוני ובר מחלוקת בתרבות המערבית.

וכך, במשך שעה ועשרים דקות מצליחה הצעתו המפתה, אבל אולי הוגנת, של הפרופסור לסטודנטית, לייצר מחלוקת גם בקרב קהל הצופים, שהסימפטיה שלו נתונה לא רק לצד אחד, כי ההצגה מצליחה להציג בפניו את המורכבות הקיימת ואת העובדה שבכל זאת, גם מאחורי הצעה מפתה יש שני צדדים, ולא כל דו-שיח מהסוג הזה גולש, בהכרח, לעבירה פלילית, או אפילו למשהו שאיננו מהוגן או מקובל בין גברים לנשים. ההצגה מעלה שלוש פגישות טעונות טעונים בין הפרופסור, שחייו מסודרים ועתידו מובטח, ובין סטודנטית, שיש לה בעיות בלימודים ובכלל, בחיים.

אוליאנה מאת דיוויד מאמט

תרגום אהוד מנור

עדכון תרגום שרה פון שוורצה

בימוי שרה פון שוורצה

תפאורה אבי שכווי

תלבושות נטשה מנטל

תאורה איתמר לוריא

מוזיקה בן אלקיים

שחקנים ג’וי ריגר, דן שפירא

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *