מאת: איטו אבירם
גזעי עצים מכוסי טחב ירוק, משתרגים ומתעקמים כמו אצבעות ידיהן של מכשפות, עלי שלכת חומים מכסים את האדמה, ריח טחב ופטריות ופה ושם קרחת יער קטנה, שקרני השמש מזדרזות להאיר אותה באור יקרות. זהו יער אודם, צפונית לבוקעתא ולקיבוץ אלרום סמוך לכביש 98 החוצה את הרמה. פשוט אסור לעבור ליד היער הזה מבלי לעצור ולקפוץ פנימה, להליכה מזורזת וטוענת מצברים.
עצרו את מכוניתכם בצד הדרך, בקטע שבו מתחילה הפנייה החדה על תוואי הכביש, בסמוך לגבעה מיוערת. צאו וחפשו את סימון השבילים הכחול. אם מצאתם – הרווחתם, כי עליתם על מסלול מעגלי שייקח אתכם לסיבוב מרחיב ראות ולב, שמתאים לכל המשפחה, גם לקטנים ביותר. זמן הצעידה בתוך היער – עד שעה. לא מצאתם? – פסעו ללא חשש אל בין העצים והתבשמו מהניחוח. אם אינכם מצוידים ב”מצפן טבעי” אל תרחיקו, כי ניתן ללכת לאיבוד בקלות בסבך העצים.
היער הטבעי הזה, שרובו עצי אלון מסוגים שונים, הוא שריד ליער שכיסה פעם את רוב רמת הגולן. צורתו מהפנטת את העין ומגרה את הדמיון. אנחנו, למשל, פגשנו במהלך השוטטות הקצרה בתוכו שני גמדים, טרול אחד עצבני, מכשפה שעמדה ותיקנה את המטאטא שלה (היה לו פנצ’ר) ושלוש פיות שישבו על הדשא, בצדן סלסלה, ועשו פיקניק, בעוד כנפיהן הדקיקות מתבדרות ברוח הקלה.
רובו של היער נקי וטהור, אך בסמוך לכביש הראשי ישנם מקומות שבהם טובל היער בפסולת מטיילים, בקבוקי פלסטיק ושאריות פיקניקים. עושה רע על הלב. מעניין מי אחראי לרשע הזה: האוכלוסיה המקומית, או הישראלי המטייל…