התערוכה “אתרי שיגור” עוקבת אחר יצירתו המונומנטאלית של הפסל עזרא אוריון, מי שנחשב לאחד האמנים השאפתנים שפעלו בישראל והלך לעולמו באוקטובר 2015. אוריון בעל גוף עבודות פיזיות ורעיוניות בהיקף גדול מאוד, היה אמן ייחודי ומוביל בתחומו שלא זכה להערכה ולחשיפה רבה במהלך חייו.
אוריון, אשר תפישת הפיסול הייחודית שלו פרצה את גבולות המדיום והחומר והציבה את האמנות במחוזות חדשים, יצר ופיתח במשך ארבעה עשורים פסלים ופרויקטים במרחבים ציבוריים שונים בראשם המדבר והחלל החיצון. התערוכה מכילה עבודות מקוריות לצד חומרים היסטוריים מתוך הארכיון של אוריון המוצגים לראשונה לציבור הרחב, אשר כולם מתייחסים ומתמקדים בתפיסתו המרחבית הייחודית חוצת הגבולות של אוריון שהציבה את האדם מול האלוהות. תפיסתו זו באה לידי ביטוי בשלושה תחומי עשייה עיקרים:
“פיסול אדריכלי” – לצד הקמת פסלים ומונומנטים במרחב הציבורי – ובהם אנדרטת חטיבת הגולן במצפה גדות (1972), מעלות בירושלים (1980) וזהות לירוחם (1990) – הרבה אוריון לעסוק בתכנון ובפיתוח של פיסול אדריכלי. במסגרת זו יצר חללים אדריכליים שגובהם העצום ואור השמש מהווים בהם מוטיבים פיסוליים מרכזיים. לתפישתו, חללים אלה צריכים להתנשא לגובה של עשרות מטרים כדי להכיל את האדם באופן טוטלי, להמחיש לצופה את קטנותו אל מול היקום ולחולל בו חוויה של התעלות רוחנית.
“פיסול טקטוני” – אוריון התמקד בכוחות הגיאופיזיים הפנימיים המעצבים את קרום כדור הארץ בהם: השברים, הקימוטים ותזוזות ההרים המתהווים ומשתנים במשך אלפים רבים של שנים, וראה בהם אלמנטים פיסוליים כשלעצמם. הוא יצר בנגב ובהימלאיה (מול האנפורנה, 1981–1996 , אחד הפרויקטים המוכרים והגדולים ביותר של אוריון ) פסלים הכוללים שורות של אבנים, הצבת סלעים וחירוצי קרקע שנועדו להצטרף אל מלאכת הפיסול של כוחות הטבע ולהדגיש אותה, ובכך ליצור מוקדים להתבוננות ולחבירה אנושית אל ההיעשוּת העולמית-יקומית הזו.
“פיסול בין גלקטי” – ניסיונותיו של אוריון לפרוץ את גבולות הפיסול החומרי הובילו אל אחת ההתפתחויות המשמעותיות והרדיקליות ביותר בעבודתו: הפיסול הבין-גלקטי. אוריון ראה בפיסול הבין-גלקטי המשך הכרחי של הפיסול החזותי בכלל והטקטוני בפרט, ובמסגרת זו פיתח פסלים על-זמניים ועל-חומריים ברחבי מערכת השמש. הוא שקד על קידום ויישום רעיונותיו בתחום זה משנות השמונים ועד סוף חייו. המרכזי מבין הרעיונות הללו היה שיגור של אלומות אור אל עבר שביל החלב: אקט פיסולי שאותו כינה סופר קתדרלה. בשנת 1992 בשיתוף עם סוכנות החלל הישראלית ורשת ווגנר העולמית, ובו נשלחו קרני לייזר באורך מיליארד קילומטר לחלל. מטילי הלייזר שוגרו בקווים מקבילים ובניצב לשביל החלב, כך שנוצרה קתדרלה חללית של אור, פסל המתקיים בתנועה מתמדת ומתרחקת מכדור הארץ, לנצח.
התערוכה ״אתרי שיגור״ מוצגת במסגרת פעילות המכון לנוכחות ציבורית, עם פתיחתה יוצא לאור מוסף חדש במגזין הדיגיטלי מארב העוסק בעזרא אוריון. התערוכה היא פרק ראשון בסדרת התערוכות מונומנט/פעולה המתוכננת להתקיים במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית לאורך השנתיים הקרובות. סדרת התערוכות תבחן אסטרטגיות וצורות פעולה אמנותיות במרחב הציבורי המקומי במהלך המאה ה-20 ותציע הקשרים ותגובות באמנות העכשווית. התערוכה ומוסף מארב בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות.
המכון לנוכחות ציבורית הוקם בשנה האחרונה במסגרת המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, והוא מהווה פלטפורמה חדשה למחקר, לימוד ודיון באמנות ופעולה המתקיימות במרחבים הציבוריים. פעילות המכון כוללת פיתוח וקידום פרויקטים אמנותיים, תכנית לקהל הרחב, קבוצות דיון ועשייה, וכן הקמת ארכיון לאיסוף, שימור ותיעוד של יצירות ופעולות שהתקיימו ומתקיימות במרחב הציבורי.
**
“מוזיאון ג’סי כהן השלם”
“מוזיאון ג’סי כהן השלם” הוא מוזיאון-מקום אשר נבנה על ידי תושבי השכונה ומנסה ללכוד את ה”מקום” במשמעותו הרחבה, מעבר לקונקרטי-גיאוגרפי. “מוזיאון ג’סי כהן השלם” הוא פרויקט מאת האמנים אפי ואמיר, אשר מתארחים במרכז לשהות של ששה חודשים החל מאפריל 2016.
בחודשים האחרונים, האמנים אפי ואמיר יחד עם קבוצת תושבים מהשכונה חושבים ומתכננים את המוזיאון, כיצד יראה ומה יכלול בתוכו. הצוות עורך מחקר בנושאים שונים הקשורים בהיסטוריה ובהווה השכונה, ובמקביל מייצר מוצגים שיוצגו במוזיאון. המוזיאון מתמקד מצד אחד בציר הזמן של השכונה ומנסה להתחקות אחר הנרטיב הקולקטיבי שלה, ומצד שני במרחב הגיאוגרפי והמנטלי, באתרים ונקודות ציון. הוא כולל חומרים תיעודיים שנתרמו ע״י תושבים, מסמכים ארכיוניים, צילומים וחפצים, קטעי וידיאו ועוד, רובם הגדול מוצג לראשונה. בתערוכה יוצגו תוצרים של מספר פעולות שערך צוות המוזיאון, ביניהם צילומים מבוימים מאת האמנית רונה יפמן, אשר יחד עם תושבי השכונה שחזרה מספר צילומים ישנים, כמו גם דגם מפורט של קולנוע רון שפעל במרכז המסחרי השכונתי בין השנים 1964-1980 אותו יצרו קבוצת תושבים בסדנה בת ששה מפגשים בהנחיית האמנית קטורה מנור.
מוזיאון ג׳סי כהן השלם עושה מאמצים לפתוח חפירה קהילתית בתל הארכיאולוגי שנמצא בשכונה, אך אינו מוכר לציבור. ועד אז, מציג שקופיות נדירות מחפירה ראשונית שנערכה ע״י יריב שפירא ב-1965.
התערוכה תכלול גם את תהליך גיבושו של המוזיאון דרך המחקר והדיון. חלק מן המוצגים יישארו לאחר התערוכה כתצוגת קבע במרכז לאמנות דיגיטלית. צוות המוזיאון: אפי ואמיר, יגאל אופיר, יעקב ארליך, פנינה ברקול, דבורה הראל, מלכה כהן, רותי מזרחי, תקוה סדס, רחל פולט, מימי רוזנברג, עדה רחמים אפי וייס ואמיר בורנשטיין חיים ועובדים יחד מ-1998. החל מ-2002 הם מתגוררים באירופה ובעשר השנים האחרונות בבריסל. מלבד עבודתם המשותפת הם גם עורכי וידיאו ואפקטים ומנחים סדנאות וידיאו לקהלים שונים ברחבי העולם.
שתי התערוכות בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות.
בערב הפתיחה יערך בשעה 18:30 מפגש עם האמן קז’ישטוף ז’ווירבליס, שידבר על פעולה אמנותית במרחב הציבורי בפולין הקומוניסטית, ועד היום (על המפגש בהודעה נפרדת). כמו כן יחנכו בית דפוס, שיתוף פעולה עם אוריאל הרטוב – דפוס גולם, מטבח קהילתי חדש של המרכז לאמנות דיגיטלית וכן אנסמבל תזזית, אורי לוינסון ואילי לוי, יציגו מקטע נוסף בעבודה “פלוס/ מינוס” המתפרשת על קירות המרכז.
שעות הפתיחה החדשות של המרכז לאמנות דיגיטלית:
א’, ב’ 14:00-10:00
ג’ 20:00-16:00
ד’, ה’ 18:00-14:00
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית
האמוראים 4 חולון
03-5568792