איטו אבירם

10 ספרי קריאה חדשים מומלצים לחופשה: “לא אימא שלי”, “הדרך לוורנאסי” ועוד…

תוכלו לקנות אחד בטרמינל, או בחנות הנוחות בצד הדרך לגליל, והוא כבר יסדר לכם את החופשה. הנה עשרה ספרים חדשים שהגיעו אלינו ומתאימים לכל טעם, ועוד כמה.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

רגע, לפני שאתם נתקעים בבקתת האירוח הכפרית שלכם בלי ספר טוב, לפני שאתם בוהים ביאוש במי הבריכה במלון ברודוס, ממש לפני שאתם מגלים שהדרך הכי טובה להעביר את הזמן זה… לריב, הנה כמה ספרים חדשים שתמצאו בדוכני הספרים. ספרים שיכולים לסגור לכם את הפינה הקטנה הזאת שנקראת: “בילוי זמן איכותי בחופש”.

  אתן לך את השמש/ ג’נדי נלסון/ כינרת הוצאה לאור.

מזמן לא נשאבתי לתוך ספר כפי שנשאבתי למונולוג של נואה הנער האמריקאי בן ה- 13, המתאר כיצד שני סוציופתים בריונים תופסים אותו על חוף הים ומנסים להשליך אותו מהצוק אל המשברים הגועשים והמתערבלים הרחק מתחתיהם.

ג’נדי נלסון, הסופרת, מצליחה, למרות התרגום, לעורר בך, הקורא, תחושה שזה ילד מתבגר הדובר אליך, עם כל הסלנג וכל המניירות וכל הטקס בישבן… אבל אחרי שהם כמעט מצליחים לעשות את זה הם פתאום מוותרים, אולי בגלל אחותו התאומה ג’וד, שהיא כל כך יפה ומושכת…

זהו סיפורם של זוג תאומים שלא נפרדו בילדותם למרות שהם הפכים. היא נועזת, חברותית ומוחצנת. הוא מופנם, חי בעולם משלו שבו משחקי מחשב וספרי פנטזיה משחקים תפקיד ראשי, אבל כמו תאומים, האהבה והקשר ביניהם חזק ומיוחד. עד לרגע שבו מתחולל שבר גדול שמרחיק אותם זה מזה עוד ועוד. הסוד הגדול של הספר, שכתוב בגוף ראשון מנקודת מבטו השונה של כל אחד מהתאומים הוא, שעד שהם ישמעו את חציו השני של הסיפור, שגרם למשבר בחייהם וילמדו לחבר אותו לכלל סיפור שלם הם לא יבינו מה באמת קרה.

זהו ספר על בנים, על בנות ועל התבגרות באמריקה, מיניות, יצירתיות, אומץ ואהבה. ספר שהיה לרב מכר, תורגם ל- 32 שפות וזכה בפרסים חשובים.

**

  כל מה שקרה שם באמת/ ברין גרינווד/ הוצאת עם עובד

“הקיץ גנב בשבילי זמן, הוא לקח דקה מפברואר, שלוש דקות משיעור ספרות במארס, עשר דקות שלמות מאחר צהריים משעמם של יום חמישי באפריל. הקיץ גנב זמן כדי לתת לי עוד שעה עם קלן מתחת לכוכבים”.

ברין גרינווד, הסופרת, בוחרת לדבר, כמיטב הטרנד הספרותי הנוכחי, בגוף ראשון מתוך גרונם של גיבוריה שהעיקריים שביניהם: הדמות הראשית, ילדה שתקנית בשם וייבי, איימי בת דודתה, קלן, אופנוען שאיכשהו גורלו נקשר בגורלה של וייבי ועוד… כך אנו מקבלים, בגוף ראשון, זוויות רבות של אותו הסיפור, שפרקיו נקובים גם בתאריך המדויק שבו הם מסופרים, ומכסים פרק זמן שבין 1975 ו- 1990. קריאת הספר מעוררת אצל קוראים רבים תחושה של אי נוחות, שכן הסופרת מדברת על קשר גופני והתאהבות של גבר מבוגר בילדה (אמנם בוגרת ומיוחדת במינה) בת שמונה. פן נוסף הוא הקשר האוטוביוגרפי הקיים בין העלילה לבין חייה של הסופרת, פן שאינו מוכחש כלל.

עם זאת, כל מי שמוכן לקבל את העובדה שסטייה מהנורמה יוצרת, בעצם, את המיוחד, השונה והיחיד במינו, ימצא בהחלט עניין וסקרנות בסיפור, המוכיח כי ככל שחוקים וממשלות ינסו להטיל משמעת – בין אם חוקית או מוסרית – על בני האדם, ימצאו אלה תמיד דרכים אחרות כדי לעקוף את מה שהנורמה כופה, ולהגיע אל הפרי האסור, שאין טעים ממנו.

זה מתחיל בוייבי בת השמונה שלא בוטחת באיש, אפילו לא בהוריה, שכן אביה סוחר סמים ואימה נרקומנית. קשר טוב יותר יהיה לה עם סבתה ועם דודתה, אחות אמה ובתה איימי. כבר בגיל זה היא נאלצת לגדל לבדה את אחיה התינוק. בלילות היא יוצאת לשדה ומוצאת שלווה בשמי הלילה, בקבוצות הכוכבים ובשמותיהם. כשקלן, צעיר אבוד בן עשרים ואחת, רואה אותה בשדה, הוא מאבד שליטה על אופנועו, מתרסק ונפצע קשות. הילדה המלאכית למראה שגרמה לו להסיט את מבטו משגיחה שלא יאבד את ההכרה ויגיע לבית החולים.

בין השניים נוצר קשר עמוק ממילים: היא הצילה את חייו, והוא מחליט להציל את חייה. הקשר ביניהם נעשה הדבר היפה היחיד בעולם מלא ניצול ואלימות.

כל מה שקרה שם באמת מאת ברין גרינווד יצא לאור בקיץ 2016 ועורר עניין עצום ומחלוקת סוערת. הרומן היה ברשימות רבי־המכר של ניו יורק טיימס ושל יו־אס־איי טודיי, זכה לביקורות נלהבות והיה אחד הספרים האהובים על גולשי האתר “גודרידס” לשנת 2017.

**

  הדרך לוורנאסי/ אמנון יובל/ הוצאת אחוזת בית

נהניתי לקרוא בשפתו המאופקת, המינורית והעשירה של אמנון יובל את סיפור נסיעתו של אב שכול בשם יואל בעקבות בנו, האופנוען הצעיר, שנהרג בעת שטייל בהודו.

נהניתי להצטרף לסיפור המסע, שהעביר אותי דרך הטרמינל, בואך הכרך ההודי הבלתי אפשרי והלאה, אל מסלולי התרמילאים הישראלים בצפון הודו, היכן שהצמחייה, ההרים והאוויר הצלול מפשירים במעט את תחושת העוני והפערים החברתיים הבלתי אפשריים, שהם נחלת רוב העם ההודי.

עלילת הספר עוסקת, כאמור, בחייו של יואל, פקיד ירושלמי בשנות החמישים לחייו, המשתבשים באופן טרגי כשהוא מתבשר כי, שנה לאחר מות אשתו הוא נותר לבדו, ללא משפחה מכיוון שגם בנו היחיד נהרג בתאונה.

במהלך ה”שבעה” הוא נאחז במחשבה שעליו לנסוע בעצמו להודו כדי להתקרב לבנו ולהיפרד ממנו כיאות. יואל לוקח איתו להודו את מחברתו של רועי שבה תיעד את קורותיו במהלך טיולו. הוא עוקב אחר המסלול שעשה רועי וקורא את רשימותיו בהתאם לסדר ולמקום שבהם חוברו. בתוך כך נכתב גם יומן אבלו ומסעו של יואל.

לדאבוני, החיבור בין יומן המסע שכתב הבן ובין תיאור מסעו של האב, בעקבות יומנו של בנו, הוא, לעיתים, חיבור מטריד ומלאכותי ולי הוא לרוב הפריע. הבן אינו מתאר את מה שהוא רואה וחווה, אלא בעיקר מחשבות ותובנות פילוסופיות שאותן הוא קולט במהלך הטיול. וכך, אל תוך הסיפור הנוגע ללב, הפשוט לכאורה אבל המורכב ועמוק, מוזרקות תובנות שכמו נתלות כפלקטים וכתמרורים בצידי הדרך שאותה עובר האב בעקבות בנו, בדרכיה הצדדיות של הודו.

אמנם, המטרה היא להביא את ההתוודעות של יואל לבנו, שמתרחשת דרך הטיול ודרך הרשימות של רועי והמחשבות עליו ועל עצמו. כך גם להעביר בהדרגה סיפור אינטימי על אבהות, גבריות ואהבה בתוך תא משפחתי קטן אחד. אלא שלמרות הרגישות והמופנמות של האב, שאין ברשותו תובנות ונחמות מן המוכן והוא מבקש לברר לעצמו מה יהיו חייו מכאן ואילך, אני מצאתי את עצמי קופץ ומעביר בחוסר סבלנות את פרקי היומן של הבן, כדי להגיע כבר אל סיפורו של האב…

**

  לא אימא שלי/ תומס ה’ אוגדן/ הוצאת עם עובד

פגישתי הראשונה עם תומס ה’ אוגדן היתה בספרו “הפרטים שהושמטו” והטעם הטוב שהספר הקשה הזה הותיר בפי יצר חיבור מיידי גם עם ספרו השני והנוכחי.

תומס, או עדיף לומר דוקטור תומס אוגדן, הוא פסיכואנליטיקאי מפורסם, שכתב ספרים מקצועיים וזכה לפרסום עולמי. ספרי קריאה הם תחביב חדש יחסית אצלו. במוחו הקודח מייצר אוגדן עלילות המתרחשות באמריקה הכפרית, הרחוקה, בקרבן של משפחות אמריקאיות טיפוסיות, ואז הוא נוטע בהן זרע של פורענות שיצמח מתוך העלילה וילווה את כל הספר.

במקרה הנוכחי: נערה בת שלוש עשרה נופלת במורד המדרגות שבביתה – בני משפחתה עומדים וצופים בה בחוסר אונים, איש אינו יכול למנוע את נפילתה, איש אינו יכול לעצור את כוח המשיכה המגלגל את גופה השברירי מטה אל הידוע מראש. נפילתה עתידה לרסק גם את מראית העין של המשפחה הבורגנית השלווה ולחשוף אט־אט, ביד אמן חומלת, את עברם ואת עתידם של כל החוזים במעמד.

עיקר הספר, עם זאת, עוסק באהבה אסורה בין אח ואחות. אהבה שמנוגדת במדינות רבות גם לחוק, ולא רק לכללי המוסר. אהבה שנאסרה בכל הדתות המונוטאיסטיות, ועדיין קיימת, ולא רק במוחם ההוזה של סופרים. ואם כבר סופרים – פול אוסטר מתעסק בנושא זה ממש, באחד מספריו שם הוא מיטיב להביע את התשוקה והאירוטיקה שעשויים להתקיים גם בין שאני אחים שגדלו כל חייהם באותה המשפחה.

עיקר כוחו של הסופר באינטרפרטציה שהוא מציע לעלילה. אותו הסבר פסיכולוגי ואנליטי, המפרק את הסיבות להתנהגותן של הדמויות הראשיות בעלילה. וכמו פסיכולוג, הוא אינו יכול שלא להוסיף, כמו פירוש רש”י, בצד העלילה, את ההסברים שלו. אבל, הבה נודה על האמת, ההסברים הללו מוסיפים פן חשוב בהבנתה של העלילה ומעשירים את חווית הקריאה.

עיקר כוחו של אוגדן ביכולת הספרותית שלו לייצר שילוב בין הגיון ורגש. להציג מצבים קיצוניים ולאפשר לקורא להבין את המניעים המביאים את הדמויות בסיפור להתנהג כפי שהן מתנהגות. בספר זה בולטת גם התייחסותו אל פניה הרבות של האהבה: בין הורים לילדיהם, בין אחים, בין עמיתים לעבודה ובין בני זוג. אהבה שלעיתים היא פגומה, לעיתים קצרת יד ולעיתים אסורה, אך היא תמיד כמיהה אנושית להשתייכות.

עם זאת, הספר, המתחיל ב”הטלת פצצה” נמשך בקצב איטי יותר, ולקראת סופו גבר, לפחות אצלי, חוסר ההזדהות למהלכן של הדמויות הראשיות, מה שיצר מרחק גדול יותר מהדברים הנקראים. עם זאת, עדיין נשמר המתח עד סוף הספר, שנציין – בדיפלומטיות – איננו נגמר לשביעות רצון הקורא.

**

  “נקודת שבירה” – מתח בהרי הרוקי

ספר מתח שיצא ב“עם עובד” – מבוסס על סיפור אמיתי, ומצליח להוציא את הקורא משלוות נפשו בזכות כתיבתו המדויקת של הסופר האמריקאי סי-ג’יי בוקס.

בספר מתח קצבי, מקומם ועוכר שלווה, מתוודה הקורא אל בּוּץ’ רוֹבֶּרסוֹןֹ, שבסך הכול רצה לבנות למשפחתו בית בצלע הר, אבל אז התחילו הרשויות להתנכל לו. כשהתגונן מפני הפקחים שבאו לעצור אותו ירה בהם והביא למותם. ואז מצא את עצמו מסובך בפשע אכזרי ובמנוסה על חייו.

זהו תקציר עלילתו של הספר, המסופר מנקודת מבטו של הסופר, המציב את פקח הציד ג’ו פיקט, שכנו של בוץ’, כדמות הראשית בספר. אשתו ובתו של ג’ו הפקח, הן חברות טובות של אשתו ובתו של בוץ’ העבריין בעל-כורחו, מה שהופך את העלילה לרגישה הרבה יותר, כי ג’ו פיקט צריך לצאת בעקבות ידידו העבריין הנמלט. הוא עושה זאת יותר כדי לנסות ולהציל אותו מעצמו מאשר כדי להסגירו לידיו של החוק, שכן נציגי רשויות החוק מתחרים בינם לבין עצמם מי יתפוס את בוץ’, וירוויח פרס גדול, שמובטח על ראשו.

הספר בנוי בפרקים. כל פרק הוא יום במרדף המתנהל בנופים הפראיים של רכס הביגהורן בוויומינג, בצפון מע’ ארה”ב. ג’ו, הפקח, מבין די מהר את המניעים האפלים של שולחיו, הוא מחליט שעליו להתייצב לצידו של אדם יחיד מול מנגנון אלים ומסוכן. מרגע זה המרדף אחר הצדק הופך לבריחה לחיים ולמוות.

סי-ג’י בוקס מיטיב לכתוב ספרי מתח. כתיבתו מהוקצעת, מקצועית וחפה מיומרות ספרותיות. אין פה ניסיון ליחס לדמויות יותר ממה שהן. ובדרך כלל הן פלקטים של טיפוסים במערב הפרוע המודרני של ארה”ב, וטוב שזה כך.

הסופר האמריקני סי־ג’י בוקס, שספרי המתח שלו מככבים שבועות ארוכים ברשימות רבי־המכר בארצות הברית, לוקח את הקורא אל מרחבי הטבע המפעימים של המדינה הכי פחות מיושבת באמריקה. חוש הצדק שלו ואהבתו העזה לאדמת האזור, לחי והצומח ולתושביה ניכרים בדפי הרומן המסחרר הזה, הנקרא בנשימה אחת.

זהו הספר השני מאת סי־ג’י בוקס הרואה אור בעברית, אחרי מעבר לקצה, שזכה לתשבחות רבות ולאהדת הקוראים.

**

ווקמן/ מעין בן הגיא בהוצאת עם עובד

תעלומה בחמת גדר. זהו, אם אעיז לדמיין את המיקום, נושא ספרה של כותבת ישראלית חדשה יחסית. הסופרת מתארת לנו “מלמעלה” את הגיבורה, זיו, שהיא בחורה צעירה המתקבלת כעובדת באתר אירוח בגולן (אולי חמת גדר?). הספר לוקח את הקורא אל הסתיו, כשלחץ המבקרים פוחת והחורף ממשמש בפתח. בין תיאורי שלל הטיפוסים העובדים לצידה ובתוך שגרת חייה של מי שתפקידה לנקות את חדרי השירותים של הנשים, אנחנו גם מתוודעים אל חייה הפרטיים של הבחורה. היא מחלקת אתנו את הרהורי נפשה, מחשבותיה ותובנותיה על חייה שלה וחייהם של הסובבים אותה.

סגנון הכתיבה שמרני ולא מפתיע. תוך התקדמות העלילה בצעדים קבועים אנו מתוודעים אל הדמויות הראשיות. אבל משהו שונה, אולי אפל, קורה שם בין סלעי הבזלת לצוקי הנחל העמוק, המפרידים בין המדינות, היכן שנמצא אתר הנופש. כתיבתה של מעין עתירת תיאורים ורגישות, אך אין בסגנונה טריקים או טכניקה מיוחדים, וההפתעות, אם יבואו, יהיו בעלילה.

טעימה מהספר: למרות החורף כמעט לא היו עננים, ובצהריים השמש ממש סנוורה. אז סיימו האימהות את יום עבודתן, והמיניבוס הצהוב שמחזיר אותן הביתה התרחק וטיפס במעלה הכביש הצר.

זיו חצתה את החורשה, וכשהגיעה אל הגדר השתחלה לתוך החור שמישהו פער שם במעוינים החלודים. כעבור כמה עשרות מטרים הסתיימה החורשה והחליף אותה סבך צמחייה של גדות נחלים. היא התיישבה על אבן ונעצה את עיניה בכחול הזוהר מבין עלי לִבנה קוויים, שגונם התכלכל נמס בבוהק. עיניה נעצמו תחת האור, והיא ניסתה שלא לחשוב על שום דבר ורק להתבונן בכל מה שמקיף אותה ולהקשיב לרחשים הזעירים שלא הושתקו בקולות בני אדם, אלא שמחשבותיה נדדו דווקא אל הזֵרים הענקיים שנבלו בדירת הארכיטקט ואשתו – שולבו בהם בטעם מעודן פרחים שלא את כולם הכירה. הגבעולים הועמדו בכדים כבדים, ושלושה וחצי החדרים התמלאו בניחוח דועך של פרחים מרקיבים, וזה התמזג באור המכושף שבא מהחלון שנפרץ אל הגג וזוגג בזכוכית צבעונית. כשהייתה מאבקת ומסדרת, מטאטאה או שוטפת את מרצפות השיש הרחבות, הרגישה כאילו מרחף מישהו בחלל הדירה ובודק בהסתייגות כל תנועה ותנועה שלה.

**

  אשתו של מגדל התה/ דיינה ג’פריס בהוצאת ידיעות אחרונות.

כמו סרט תקופתי עתיר צילומים נפרש סיפורה של גוונדולין הופר היפה, בת ה- 19, שמפליגה בספינת קיטור מאנגליה לציילון כדי להתאחד עם הגבר שלו נישאה בנישואי בזק.

ואם מה שאתם צריכים לחופשה מצליחה זה סיפור סוחט דמעות, קצת טלנובלי, על נישואין ואושר, על הריון, תינוק והחלטה נוראה שעל היולדת לקבל, זה הספר בשבילכם. גוף שלישי, זמן עבר, רומן היסטורי למהדרין, של הסופרת, שבעצמה ילידת מלזיה ומאחוריה 4 רומנים מצליחים באותו נושא.

כשתסיימו את הספר תהיו בטוחים שאתם מכירים את ציילון מצוין, ועכשיו נותר רק להספיק לנסוע לשם עוד החופש הזה.

טעימה מהספר: מבט נוסף בריסיו המפרפרים של התינוק סימֵן שהוא עומד להתעורר. עליה להזדרז. היא בחרה שמלה ממשי סיני בגוון עשיר של ירוק-ים, עם אִמרה שמסתיימת מעט מעל הקרסוליים וסרט שנקשר מעל המותניים. השמלה נשלחה מפריז והיתה אהובה עליה במיוחד. היא לבשה אותה בליל המסיבה והיתה בטוחה שבאותו לילה הרתה את הילד. היא שוב חדלה ממלאכתה. אולי לבישת השמלה הזאת תתקבל כניסיון מר לפצוע? היא התקשתה להחליט. הצבע הזה אהוב עליה, אמרה לעצמה. היא בחרה בה בעיקר בגלל הצבע.

**

  נגה/ נד באומן בהוצאת עם עובד.

אם אתם מחפשים סגנון ספרותי אחר, מקפיץ ומתזז, מסובך ומתסכל, הגעתם לספר הנכון. נד באומן הבריטי, בשנות ה- 30 לחייו, נחשב לאחד הסופרים המצליחים בבריטניה. צריך לקרוא עמוד אחד מספרו כדי להבין מדוע. טקסט עכשווי לגמרי, שכמו נלקח מסצנת מועדוני הלילה ברחוב צדדי בתל אביב. משפטים מורכבים ומתארכים, שמתאיידים לפתע לכלל דיאלוג חסכני.

תיאורים שמגיעים לרזולוציות מפתיעות, עושר של מידע ואינפורמציה הנוחת עליך, הקורא, מכל העברים, תוך שהסופר מושך אותך הלאה, במעלה העלילה, כי בלי ידו המושטת אולי תזנח את הספר ותוותר. ספר מאתגר.

העלילה עוסקת בצעיר נורמטיבי שמשתמש, כמו כולם, בסמים, ומגלה, תוך שהוא מתאהב בצעירה חצי אסייתית, כי יש ארגון בינלאומי שדולק בעקבותיהם, וצריך גם לחקור מהו וגם לא להיפגע ממנו.

טעימה מהספר: בפעם הראשונה שרָאף רואה אותה הוא יושב על מכונת כביסה, בדרך לבלוע שמינית גרם של משהו, כנראה תערובת של ספיד, מונוסודיום גלוטמט ותרופה ניסיונית לטיפול בהפרעת חרדה חברתית בכלבים. ככה, בכל אופן, נשמע מה שאייזיק אמר לו, אבל המוזיקה במכבסה די חזקה, והוא תוהה אם יש אפשרות שהוא שמע לא נכון. האבקה חולקה בין שני ניירות גלגול, שקופלו ונסגרו כמו אריזות חתומות ותמיד הזכירו לו וון טון עם בשר, ואייזיק כבר הוריד את הוון טון שלו, אבל ראף עוד החזיק את שלו ביד כי הוא לא הצליח להפסיק לנעוץ מבטים בבחורה שליד הדלת. היא חצי לבנה וחצי משהו אחר, אולי חצי תאילנדית; ויש לה מין פנים כאלה שנדמה שכל מבנה העצמות בהן מסתעף מעצמות הלחיים, עד שהתוצאה נראית כמו גרפיקת תלת־ממד ממוחשבת משנות השמונים — כי היא מורכבת ממספר חסכוני כל כך של מישורים שטוחים חדים — רק שכאן הזוויות מטושטשות בקווצות שחורות ארוכות שחמקו מהמקום שבו הידקה את השֵׂער, במרומי הראש מאחורה; ויש לה פה קטן, מקופל במגמה של חצי העוויה טבעית, צורה טובה, מן הסתם, במקרים שהיא מעמידה פנים שהיא לא מרוצה ממשהו ובאותו הזמן מנסה לא לצחוק;

**

  אהבות לא שלמות/ יצחק רובין בהוצאת פרדס.

תשעה סיפורים בספר אחד, וכך אתם ממש יכולים להמשיך לנפוש, לשחות, לבלות, לאכול, לנהוג ולאסוף חוויות מבלי שעלילה אחת של ספר אחד יכבידו לכם על הזיכרון. זהו ספרו של יצחק רובין שהוא סופר וקולנוען, ראש לימודי הקולנוע במכללת כינרת ויוצר סרטי תעודה שזכו לפרסים בארץ ובעולם.

כל זה אינו נשקף אלא בעקיפין ובמעומעם בעלילות הנפרשות בפניך, הקורא, בין דפי הספר. דרך האבחנה המיוחדת של הסופר, כמו מביט בגיבוריו בעד עדשת המצלמה ובונה במוחו תסריט לסרט חדש, אנחנו לומדים להכיר את הגיבורים המגוונים שבסיפוריו: מיליונר ישראלי מתוסכל ששב מארה”ב כדי למות בארץ, יהודי הנוקם בנזירה גרמנית את השמדת משפחתו, צעיר ערבי המתגייס לצה”ל, או ישראלי המתאהב בהודית יפהפייה, ומוצא עצמו מעורב במבצע הצלת ילדה מבנגלדש.

טעימה מהספר: קלמן בייניש לא חש במבטים הננעצים ובאהבתה היוקדת של רינה, לא משום שהם היו מוצנעים — כי הרי בשלב מסוים לא יכלה רינה להתגבר על עצמה ומבטי האהבה הפכו לבלתי נשלטים, ולא הייתה מודעת לכך, אחרת הייתה ממתנת אותם מחמת הביישנות והגאווה. כולם כבר שמו לב למבטים חוץ מקלמן בייניש עצמו; לא האמין שמישהי מסוגלת לאהוב אותו. לאחר שנים, באחת ההפסקות בכיתה י״א, לא יכלה רינה להתאפק וניגשה אל קלמן בייניש ובגלל שכהרגלו עמד מרוחק, יכלה להתוודות בפניו בדיסקרטיות מלאה על אהבתה. לא נתאר את מה שהתחולל בנפשו של קלמן. סיפורי אהבה רבים תיארו ארוכות מצבים נפשיים מעין אלה. רק נאמר בקיצור, כיוון שזה לא מרכז סיפורנו, שההפתעה והבלבול שפקדו אותו היו כה מזעזעים עד שכאשר קרה מה שקרה והם הפכו לזוג, עדיין לא האמין באהבתה שהלכה והתעצמה, ובחשדו היה מרוכז באי אמונו בכך שאכן היא, המלכה הגדולה, מאוהבת בו, בברווזון מכוער שהיה למעשה יפה תואר לא פחות ממנה

**

  ג’ונתן ללא רסן/ מג רוסוף בהוצאת ידיעות ספרים.

בין שלפני שיצאתם לחופשה השקעתם עמל רב בחיפוש פנסיון לחיית המחמד שלכם, ובין שהפקרתם אותה בדרך לנמל התעופה (לא מאמין עליכם!) הספר הקליל הזה יספיק לעורר בכם, במהלך החופשה, לא מעט רגשי געגועים (ואשם?) כלפי היצור הקטן שהותרתם מאחור בזמן חופשתכם.

מג רוסוף היא סופרת צעירה שכבר זכתה בפרסים על ספריה, והספר הזה, על צעיר אמריקאי שעובד בחברת פרסום ובמקביל התנדב לשמור על צמד כלבים בשביל חבר, הוא ספר בדיוק כזה. העלילה, שניכר בה שהיא מתחוללת בכרך אחר ובעולם אחר, עוסקת בג’ונתן, שבמקביל לשמירה על הכלבים, המתעקשים לקחת חלק פרוע בעלילה, מנסה לפתח מערכת יחסים עם צעירה שאליה הוא מרגיש בלב. גם היא מרגישה אליו דברים דומים, אלא שהיא היתה רוצה להתחתן עם מישהו ממש כמוהו, אך עשיר יותר, מאורגן יותר ובעל חוש הומור.

טעימה מהספר: סיסי פסעה לצדו ברכות והתיישבה לרגליו. היא הביטה בערגה בפניו כאילו היא מחפשת את המפתח לעתיד הצפוי לה. היא מילטה מפיה יללה רכה, קול מתחנן שיכול להביע אינספור דברים: אני רעבה, אני זקוקה לעוד אהבה, אנחנו כל כך משועממים כל היום בבית, אנא העבר אלינו בהקדם האפשרי את מושכות חייך כדי שנוכל לטפל בך כמו שצריך. ג’ונתן בהה. מושכות חייו? לחיים שלו יש מושכות בכלל? ואם כן, האם חכם להעביר אותן לכלבה?

**

  בריט מארי היתה כאן/ פרדריק בקמן בהוצאת ידיעות ספרים

אם גם אתם קראתם בהנאה את “איש ושמו אובה”, בוודאי לא תוותרו על הספר הזה. ענף הספרים הסקנדינוויים לא רק מנץ כל העת, אלא מבשיל את פירותיו לכל אורך השנה, ואלו נופלים כפרי בשל היישר אל דוכני הספרים.

הסופר, הוא גם עיתונאי ובלוגר, יודע את נפש קוראיו, וכותב בהומור, בגוף שלישי ובזמן הווה העכשווי כל כך. וכך סיפורה של האישה האגוצנטרית הזאת, שסבורה שחייהם של הכל חייבים להתנהל ממש כמו חייה, והיא לא מסוגלת לסבול חוסר ניקיון או סדר ובוודאי שלא להבין את הטרחנות שלה, מתגלגל לו במעלה העלילה. לנו ברור שבעל של אישה כזאת יבגוד בה, אך לה לא. וכשהיא מוצאת את עצמה לבד היא עושה צעד בלתי הגיוני מבחינתה ונוטשת את עיר מגוריה לטובת עיר נידחת שתושביה סטלנים ובטלנים. דווקא כאן, מסתבר, היא פורחת, משתנה ומשנה את סביבתה.

אין כמו עלילה העוסקת ברי לוקיישן לעיר נידחת, להתאים לכל אלו שאורזים בימים אלה את חפציהם ופותחים דף חדש במקום לא מוכר… האמינו לה, לבריט מארי – אם היא הצליחה במקום החדש, גם אתם תשחקו אותה…

טעימה מהספר: כאשר בריט־מארי וקנט עומדים לנסוע לכמה ימים, בריט־מארי מפזרת אבקת סודה על המזרן וממתינה עשרים דקות לפני שהיא מציעה את המיטה. המימן הפחמתי שבאבקת האפייה סופח את הלכלוך והלחות ומותיר את המזרן רענן. אפשר לפתור כמעט כל בעיה עם מימן פחמתי, כך לפחות מלמד אותה ניסיונה. קנט תמיד מתלונן שהם מאחרים, אבל אז בריט־מארי משלבת בקור־רוח את ידיה על מותניה ואומרת: ״אני ממש חייבת להציע את המיטה לפני הנסיעה, קנט. תאר לעצמך שנמות!״

זו הסיבה שבריט־מארי שונאת לטייל. המוות. כי אפילו המימן הפחמתי לא יכול לסייע במקרה של מוות. קנט אומר שהיא מגזימה ואז בריט־מארי שוב צועקת בלב. כי האמת היא שאנשים מתים על ימין ועל שמאל בזמן שהם מטיילים, ומה יחשוב בעל הנכס כאשר יפרוץ את דלת ביתם וימצא שם מזרן מטונף? שקנט ובריט־מארי התפלשו בלכלוך של עצמם?

**

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *