כתבו: הגר קסוטו ורומי אבירם
אהבנו את מה שראינו על הבמה של סוזן דלל, בהופעת להקת המחול קמע: הווי בית הספר, בנים ובנות, מורים, מקובלים ומקובלים פחות, אהבות בוסר ורגעים של התבגרות.
בעצם, זה גם מה שרואים במסדרונות בית הספר, בשיעור ובהפסקות. אבל אם תוסיפו לכך את פסקול השירים הישראלים שכולם מכירים, ותבנו סביב זה מופע מחול המשולב בקריינות מינימאלית – תקבלו את המופע המוצלח שבו צפינו.
המופע מתאר בהצלחה רבה את שגרת חייה של קבוצת תלמידים בזירת בית הספר. התלמידים מתמודדים עם חוויות נעורים הנעות בין תחרותיות, חברות ועד אהבות ראשונות. באמצעות הדמויות השונות מעלה היצירה סוגיות של סובלנות הדדית, קבלת השונה וחברות אמת. כל זאת, בקצב שאינו מרפה, הסוחף את הצופים אל תוך העלילה, ואף אל הבמה, והופך אותם לחלק מהמופע.
ואכן, אהבנו במיוחד את הקטע האינטראקטיבי, שבו העלתה הלהקה צופים אל הבמה. הצטערנו שאנו ישבנו בשורה האחרונה של האולם, ולכן לא בחרו בנו גם כן להעלות על הבמה, אפילו שהיינו בוודאי מקפיצות את המופע… כוריאוגרפיה: תמיר גינץ, מוזיקה: קולאז’- אולפני ג’אנגלסאונד. דרמטורג: עידן אבישר, תלבושות: לימור דרור- הרשקו, תאורה: שי יהודאי
יעד גילאים 13-18