איטו אבירם

"שקית של גולות"- סרט על השואה שגם ילדים יתחברו אליו

גיבורי הסרט החדש, שפתח את פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל, הם ילד ונער, אחים, בני משפחה יהודית בפריז שחווים את השואה ומצליחים "לצאת ממנה בשלום"

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

 

צמד האחים במסע מפרך מפריז אל הרביירה – שקית של גולות.

אישית, אני מתרחק מסרטי שואה, כמו גם מטקסים ומשאר סמלים ואירועים המציינים את הרגע הנורא הזה בהיסטוריה האנושית. אמי ניצולת שואה, אני דור שני, כל חיי עומדים בצל הסיפור המיתי הזה, הנראה כל כך בלתי אנושי, עד שהוא נעשה גם בלתי אפשרי.

ובכל זאת, ימים ספורים לפני יום השואה מצאתי את עצמי צופה בסרט הצרפתי "שקית של גולות" ביחד עם בני אדר, בן ה- 14. לא להאמין, הוא בחר את הסרט. היתה לו התלבטות קטנה בין "וולברין" ובין הסרט הזה, אבל החליט, אחרי שראה את ה"קדימון", שהצרפתי עדיף.

ישבנו באולם החשוך, והסרט כבש אותנו מרגעיו הראשונים.  זהו עיבוד לספרו של ג'וזף ג'ופו. המספר את סיפורם האמיתי של שני אחים יהודיים בצרפת הכבושה, ואת קורות משפחתם עד לשחרור. הספר של ג'ופו הוא ספר חובה בבתי הספר בצרפת, וצרפתים רבים גדלו על הסיפור המרתק והמרגש הזה.

מוראות המלחמה, הרדיפה אחרי היהודים, כל אלה מקבלים זווית מרוככת יותר כשאתה צופה בהם דרך עיניו של ילד כבן 10 ואחיו, הגדול ממנו בשנים ספורות. ה"שואה לייט" הזה הופך את הסרט לסוג של הרפתקאה אמיתית. הרפתקאה מסוכנת, מדירת שינה, חובטת ומזעזעת, אבל כזו המאפשרת צפייה, מכיוון שאיכשהו כל גיבוריה, בני המשפחה היהודית, שנפוצו לכל עבר מרגע כיבושה של פריז על ידי הנאצים, מצליחים לחזור ולהתאחד עם סיומה של המלחמה וכולם בריאים ושלמים פחות או יותר.

ועדיין, הצופה עובר בסרט את כל השלבים שעברו היהודים: מאזרחים שווי זכויות, לעונדי טלאי צהוב ומוקצים, ועד לכאלה שחובה להשמידם ואסור להשאירם בחיים. אבי המשפחה, בעל המספרה, המגולם בחן רב, מחליט לשלוח את ילדיו הגדולים והקטנים דרומה, אל העיר ניס שברביירה, היכן שנמצא "האזור החופשי". שני הקטנים עושים דרכם לבדם, בין שדות לרכבות, בין רמאים וכלבים משולחים, כי כך יותר בטוח.

הסרט אינו חומק מלהראות את אכזריות הנאצים, המחפשים סימני יהדות גם בתחתוניהם של הילדים, מתאכזרים אליהם ואל הסובבים אותם, אבל הכל נעשה במידתיות-מה, שמונעת רגעים קשים מאד לצפיה. הסרט טורח להראות גם אזרחים טובים "באמצע הדרך" העוזרים למשפחה היהודית להימלט. כומר, נהג משאית, סתם נפשות טובות. האנושיות בהחלט מנצחת בסרט את האכזריות, ואולי זה סוד קסמו. הוסיפו לכך את הווי החיים הצרפתי, השווקים, שמחת החיים, הנשים היפות, רגעים אחדים של רומנטיקה, ותקבלו גלולה שניתן לבלוע ואפילו להכריז בסיומה שנהניתם מהצפייה.

הבמאי כריסטיאן דוגואיי  Christian Duguay עשה כאן עבודה נהדרת, בהשתתפות של פטריק ברואל, אלזה זילברשטיין, קו אדמס והנערים דוריאן לה קלש ובטיסט פלוריאל ובתפקיד אורח כריסטיאן קלבייה.

מציג עכשיו, בבתי קולנוע "לב".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *