איטו אבירם

טרקטורוני-רייזרים כפר בלום באצבע הגליל – טיולי נהיגה עצמית בצפון

פעילות אקסטרים המתאימה לזוגות, וגם לכל המשפחה. ובקיצור, אטרקציה שמשדרגת כל חופשה – נהיגה עצמית ומודרכת בין נופים ירוקים ונחלים מפכים באצבע הגליל. אנחנו נהנינו מכל רגע.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה
הפסקת תה על מזח שבנחל עורבים ברמת הגולן. אפשר גם להשתכשך במים.

הפסקת תה על מזח שבנחל עורבים ברמת הגולן. אפשר גם להשתכשך במים.

שיירה קטנה של רכבי שטח אוטומטיים קומפקטיים המתינה לנו על גדת הירדן. היתה שעת צהרים אביבית, מי הנהר סאנו, העשב הירוק כיסה כל חלקה טובה והציפורים צווחו במלוא מקוריהן: "אביב! פריחה! צאו כבר לדרך!"

היינו זוג הורים וזוג ילדים. לפני שעלינו, כל זוג על רכב השטח שלו, לא יכולנו שלא לטעום ממגש הצ'יפס+ בצל מטוגן שחיכה על השולחן בחוץ, תקרובת שנועדה למלא את המצברים לפני היציאה לדרך. במהרה התברר לנו שנהיה חלק משיירה קצרה של רכבי-רייזר אוטומטיים, המזכירים בצורתם את אותם רכבי צעצוע קשוחים שילדים נהנים לגלגל על רצפת החדר. שני רכבים לנו, רכב אחד לזוג צעיר ורומנטי, ורכב למדריך, הנוהג בראש השיירה.

שועטים בתוך המים. בכל עונה החוויה שונה.

שועטים בתוך המים. בכל עונה החוויה שונה.

עם משקפי מגן על העיניים (לרייזר אין שמשה קדמית), חגורים כפי שצריך, ישובים נמוך בתוך כסאות נוחים, למדנו חיש-קל לתפעל את הרכב האוטומטי, שליכולת העבירות שלו יצא שם-דבר. כל כך פשוט, שגם ילדינו בני ה- 12 יכלו בקלות לנהוג בו. עוד משפט הדרכה או שניים, מפיו של המדריך, שהוא בחור חמד, סטודנט לחקלאות וקיבוצניק בעברו, וכבר יצאנו לדרך. נוהגים דרומה, לאורך אפיק הירדן, לאורך שדות חיטה, מטעי נשירים והמון תעלות ופלגים שמפכים והומים, מתחברים ואצים לדרכם, בעוד אנו – אצים לדרכנו.

רכיבה בשיירה יוצרת לא מעט אבק, וכך הולכים המרווחים וגדלים בין רכב אחד לשני, ותחושת הנהיגה נהפכת לעצמאית הרבה יותר. כמו נותרנו לבד בשטח… רק שלא נחמיץ את החיבור הנכון של השביל שלנו בצומת השבילים הקרובה, שהרי אלה שלפנינו נעלמו מהעין… הו, הנה ענן האבק שהם מעלים במעלה הגבעה… נמהר אחריהם.

הרייזר, אמריקאי-אוטומטי שובב וקשוח, קטן למראה ונוח יחסית לנהיגה, משתף פעולה עם הנהג. יש לו תא נוסעים העשוי ממסגרת פלדה קשיחה וחגורות בטיחות בעלות 4 נקודות אחיזה. את הציוד ניתן להניח מאחור, בארגז בטיחותי. אין דלתות, אין חציצה בין השטח וביניכם הכל פתוח, זורם, ורק הרעש שמייצר המנוע מייצר גם ריחוק אוטומטי מתחושת השלווה והפסטורליות שאותה קולטת העין, אך האוזן אינה מסוגלת להתמסר לה.

קטן, ממזרי, קשוח וקל לנהיגה. הרייזר אינו בוחל בשלוליות, בורות או מהמורות.

קטן, ממזרי, קשוח וקל לנהיגה. הרייזר אינו בוחל בשלוליות, בורות או מהמורות.

ההגה מגיב בקלות יחסית, ודוושת הגז סוחטת מהמנוע מהירות, המתורגמת ליותר רוח בפרצוף ותחושה של מהירות כפולה לפחות. עולים על הכביש באורות מלאים, כדי להתחבר אל שבילי הגולן, וכבר אנו במעלה רמת הגולן, והסלעים והמהמורות בדרך מתרבים במהירות, ביחד עם שלוליות הבוץ שנותרו מהגשם האחרון. קצת קשה להתרגל לעובדה שעם הרייזר אפשר לרכוב ישר קדימה, אל תוך השלולית, או בין הסלעים המרפדים את השביל, ולא צריך לחמוק מכל אלה, כפי שהיינו נוהגים ברכבנו הפרטי. הרייזר הקשוח "אוהב" להראות שהוא לא פוחד מבורות או מסלעים. גם משלוליות אין לו פחד, רק שכל כניסה לשלולית בוץ פירושה לא מעט רסיסים הניתזים גם עליך, האוחז בהגה, ועל הנוסע שלידך, וזה כבר עניין של שיקול דעת באיזו מהירות אתה מעדיף להיכנס לתוך השלולית הבאה…

עשינו מסלול בן שעה וחצי, ושרטטנו מלבן דמיוני בין שדות אצבע הגליל בכיוון דרום ועד לאגמון החולה, משם לרמת הגולן, שעל צלעה המערבי נענו צפונה, נחשפים מדי פעם למראהו של חרמון קשישא, לבן השיער. מפגשים תכופים עם בקר הרועה בכל פינה, נחילי ברחשים שיצאו לחגוג בקרני השמש ופכפוכי פלגים ומעיינות הקנו לנו תחושה חזקה שבעצם, אנו נעים בהרי הרוקי. ואז הגיע הזמן להפסקת תה…

אחרי שחנינו, ירדנו בעקבות מדריכנו הכל-יכול אל מעיין נסתר, המפכה בין קני סוף, בתוך גן עצי נוי ופרי שהוקם לזכרו של אחד מלוחמנו שנפל על משמרתו. מתיישבים על מזח עץ ישן. מתחתנו מפכים מים חיים, הזורמים באפיק מוקף צמחייה בדרכם אל העמק. בקיץ ניתן להשתכשך, ואפילו לשחות, ויש גם דגים. הבחור מלהטט בגזייתו, ובתוך חמש דקות כולנו נהנים מחליטת תה-צמחים בהירה, חורכת חיך, שאליה מתלוות גם עוגיות כרסתניות טעימות במיוחד. הו, מה שהשטח, הנוף הפתוח והשלווה עושים לחוש הטעם…

רייזרים מדבר

הדרך חזרה חולפת, בחלקה, באותו המסלול. בשעת בין ערביים האוויר מתעתע בנו. גושי אוויר קרים חובטים בפרצוף, ומתחלפים באחת במשבים חמים. השמש אלכסונית ועוד רגע וכבר נעלמה לה מעבר לרמות נפתלי ואיננה עוד. החשכה מניחה עלינו את אצבעותיה הארוכות ממש כשאנו מחנים את הרכבים ליד נקודת היציאה, בקצהו הדרומי של קיבוץ כפר בלום. עכשיו נמהר ל"ארבורגר" לסעודת המבורגרים וסטייקים, ואחר כך נמשיך לחדרנו שבלודג' מנרה.

מה נאמר – החיים יפים!

אגב, שווה לכם לבקש מהמדריך שיפעיל את מערכת הקשר החדשנית והייחודית לחברה, שמאפשרת לכם לחלוק חוויות ולדבר תוך כדי הנסיעה עם החברים או המשפחה שברייזר לידכם! אנחנו לא ידענו על כך דבר…

פתוח כל השבוע כולל שבת. רצוי לתאם מראש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *