איטו אבירם

קיבוץ יראון: חופשה עם בריכה, עם יער, עם אגם, וגם…

כל הטיפים שיעזרו לכם להפיק מה"שלווה על ההר" שבצפון הגליל את המירב האפשרי

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

מאת: צוות התרשמות

יראון

לדירות בקומה השניה יש גם גג מרווח. למטה יש מדשאה הנפתחת אל הסלון

 חדרים מרווחים, מרפסת גג או חצר עם דשא, שבילי קיבוץ מטופחים, נוף גלילי בשפע, טיילת מרחיבת נפש הצופה אל גבול הלבנון, בריכת שחיה מחוממת (ויש סיבה!), אגם פרטי ובו סירות דיווש ובצידו גן חיות, חלקן פוסעות חופשיות בין המבקרים, יקב הפותח את שעריו לביקור בכל שעה – אם היו מציעים לכם את כל זה במחיר של בערך 500 ₪ לזוג לסופשבוע ארוך, כולל ארוחת בוקר, לא הייתם עוזבים הכל ורצים?

עזבנו הכל ורצנו. עכשיו, כשאנו מסתכלים לאחור בתום החופשה, גם היה כיף. אבל כמו בכל מירוץ טוב, גם כאן היו כמה מכשולים שצריך לדעת לעבור. אנחנו נעבור אתכם את המסלול כך שכשתגיעו ליראון חופשתכם תהיה הכי מוצלחת שאפשר.  

iron feed

 רגע של סקרנות הדדית בפינת החי ביראון

 תקלה חמורה באוטו

אין מצב שתגיעו ליראון בלי פנצ'ר בגלגלים. את הפנצ'ר תרגישו כבר בצומת חירם (סאסא). פתאום תהיה שריקה משונה מהגלגלים, אתם תאיטו, אחר כך תעצרו, בזהירות כי הכביש צר ומתפתל וזו סכנת מוות, ותבדקו את הגלגלים. לתדהמתכם הגלגלים יהיו מנופחים כדבעי. התכופפו מתחת למנוע, אולי ננעץ בו ענף? לא? אז מה הרעש הזה, לעזאזל. הנה צפירת ארגעה: מדובר בחריצים שטנקים חרצו על כל הכבישים המוליכים אל יראון בזמן מלחמת לבנון האחרונה.

אין תמרורים מזהירים, גם בקיבוץ לא אומרים לכם מילה על כך כשאתם מזמינים חדר. אבל כשתגיעו לקיבוץ ותספרו, כקוריוז, על אתרעת השווא שחוויתם, יחייכו אליכם ויגידו משהו בסגנון: "אתה חושב שאתה מגלה לנו משהו? כל משפחה שמגיעה לכאן חושבת שמשהו התקלקל באוטו. ישנם כאלה שעוד לפני שמתייצבים במשרד הקבלה כבר מזמינים גרר"… אז אולי תעשו טובה לאורחים שלכם, ותכינו אותם למכה הזאת?!

אוכל, קדימה אוכל…

חדרי האירוח ביראון חדשים, נקיים ומרווחים. יש מזגנים יעילים, למרות שהאקלים אירופאי, יש רשתות על החלונות למרות שאין יתושים ויש כריות מכל הסוגים, ובשפע. החדרים ממוקמים בשתי קומות, או בקומה אחת. רוצים יציאה למדשאה? בקשו לגור למטה. מעדיפים גג גדול, פתוח לשמיים ולנוף, עם שולחן, כסאות ופרטיות? העדיפו קומה שניה. יש מקרר, קומקום, צלחות וכוסות אבל אין מיקרו. עוד נחזור למיקרו ולמקרר.

ארוחת הבוקר מתקיימת בחדר האוכל שהוא קצת מרוחק. אבל ההליכה אליו היא מצווה. השבילים מטופחים, יש שפע צמחיה והתיאבון נפתח. בחדר האוכל תאכלו עם הקיבוצניקים, ולא לחוד. תגלו שהם אנשים נחמדים. אמנם רובם לא ינדבו לכם חיוך מיותר, אולי צריך להבין אותם. אתם כל הזמן הולכים ובאים והם נשארים כאן… אבל אנחנו מבקשים מהם בנימוס, בשמכם, שיחייכו קצת יותר, זה נותן כל כך הרבה לכיף של האורח.

ארוחת הבוקר בסיסית, ירוקה ואין בה אמירה מיוחדת חוץ מזה שהיא טעימה. אבל הרי זה מה שהמקומיים אוכלים, לא?! ומה עם ארוחות נוספות, בישוב המרוחק והיפהפה? את אלה חדר האוכל אינו מספק לאורחים ומצידו – שיכינו לעצמם אוכל בחדרים. לשם כך יש צרכניה קטנה, שפתוחה… שעתיים בלבד בערב. אולם באחד משני הערבים שבהם שהינו ביראון הצרכניה הפתוחה היתה… סגורה, לתדהמת האורחים. מסתבר שאחת הקופאיות היתה צריכה לבקר מישהו, ולכן לא פתחה. מנפתולי ההיגיון הקיבוצניקי?

אבל יש מוצא: בצהרים פועל מזנון בתוך אגם החי, מקום שוקק חיים ובעל אישיות משלו, שהוא חלק מהקיבוץ. ניתן לאכול שם המבורגרים, צ'יפס, נקניקיות ושניצלים עם פרוסות מלפפון ועגבניה, ובמחירים נוחים. המקום נאה ואסתטי ובהחלט מהווה פיתרון אפשרי לארוחת צהריים.

iron boat

 מדוושים, מדשדשים ונהנים

אימא, הארוחה קפאה…

ומה עושים בערב? נוסעים לאכול בחוץ? הרי יש שפע מסעדות בראש פינה, צפת וישובי הגליל. אנחנו, וכמה משפחות אחרות, לא רצינו להיכנס למכונית ולנסוע בחשכה בכביש הצפון הלא ידידותי. לכן כל משפחה הגתה פיתרון אחר. אנחנו, למשל… הזמנו פיצה. כן. פיצה משפחתית מגניבה + בקבוק קולה ליטר וחצי ב- 60 ₪.

תחילה לא האמנו שניתן להזמין פיצה אל מקום כמו יראון, שהרי מדובר בקילומטרים של דרכים חשוכות, מיוערות ולא ידידותית. אולם את מספר הטלפון להזמנה קיבלנו מהמציל הידידותי שנראה אמין. רק נאמר שהפיצה הוכנה באחד מישובי הסביבה והובאה במכונית כשהיא מהבילה, דקה ומגרה חיך.

משפחת השכנים, לעומת זאת, תכננה להכין ארוחה בדירת האירוח הנעימה. ואולם, אחרי שגילו כי לא יוכלו לקנות מזון בצרכניה, בגלל שלא פתחו אותה, הם הלכו על תכנית חירום: שימוש במצרכי מזון שהביאו מהבית ואותם אחסנו במקרר שבחדר. מה גדול היה מפח הנפש שלהם כשהם גילו שכל תכולת המקרר קפואה. כולל הירקות, הפירות, החלב והגבינות… דווקא רצינו לעזור להם, אבל כשפתחנו את המקרר שלנו גילינו שגם אצלנו הכל קפוא. ועל כך נאמר: סחתיין, יש בחדרים מקפיאים. נשמע טוב, רק שיהיה כתוב באיזה מקום שמדובר במקפיאים, ולא במקררים…

וכשקפוא – מפשירים! איך מפשירים אם אין מיקרו בכל חדר? במשרד, כמובן. ושם נפגשים כל "הלומי" המקררים לשיחת קיטור הדדית על נפלאות הצרכניה והמסקנה הכללית מתקבלת בהומור ישראלי טיפוסי: המקום כל כך צפוני וכל כך גבוה, שהכל קופא כאן… אפילו החיוך של נותני השירות.

נפלאות אגם החי

אבל שלא תתנו לציניות שלנו לדכא אתכם. ב"שלווה על ההר" למדנו לקחת הכל בפרופורציה. כי כשיש דברים טובים, לומדים להשלים עם הפגמים ולא ליחס להם משמעות רבה מדי. אחת האטרקציות שעושה טוב לכל מבקר ביראון הוא אגם החי, בניהולו של שלומי (הרציני, כן, הרציני…). באוגוסט המקום נראה יותר כמו ביצה ירקרקה מהבילה, אבל כשרואים איך צבאי הענק מהלכים בתוך המים וכשנפתחים אל המדשאות, מתקני המשחק וגן החיות הייחודי – גם האגם נוצץ כמו אבן יקרה. על האגם אפשר לשוט, וזה רצוי לעשות אחרי הצהרים או אחרי הקיץ. את החיות ניתן לראות גם בשיא הקיץ, כי צלם של העצים והרוח הקלילה הופכים את השהייה במקום למענגת.

להאכיל עז, להרגיש נוצות טווס נוגעות בטעות ברגל, להרים צבון קטן בידיים או ללטף נחש ענק – איזה ילד יכול שלא להתלהב מהקסם הזה?! האגם וסביבתו פתוחים חינם לאורחי יראון, ואלה מנצלים את הזכות וחוזרים למקום שוב ושוב, בכיף! אפשר לצאת מכאן בקבוצה מאורגנת למסע בעקבות פו הדב בתוך יער עבות סמוך, חוויה יוצאת דופן שגם היא מתאימה לעונות קצת קרירות יותר, ואפשר להשתעשע במתקני המשחק המגוונים וביניהם: טרקטורים ואף מגדל בטיחותי בן 4 קומות שהילדים מטפסים אל קומתו העליונה ומרגישים מלכי היער.

כשאנחנו הסתובבנו בפארק נשמעה "התראת חירום" בכריזה: עופר קטן השתחל דרך השער ויצא להכיר מקרוב את המבקרים שעל הדשא. נראה שמשכו אותו במיוחד "נחילי" החרדים שגדשו את המקום. אלה, מצידם, לא הסתירו את פליאתם מיצור לא כשר, אך כובש לב זה, ובצער רב ליוו את תפיסתו על ידי המדריך המיומן, והחזרתו אל פינת הליטוף.

iron ofer

 העופר רצה להכיר מקרוב יותר…

נדידת היצורים הפרוותיים

ולקינוח, עוד תופעת טבע האופיינית לאוגוסט ולחגים היהודיים ומתרחשת בגליל העליון ובמיוחד באגם החי: בסוף הקיץ וקצת לפני עונת נדידת הציפורים, נודדים לכאן יצורים מקסימים עטויי פרווה שחורה, ציציות וטליות לבנות מבצבצות, הבאים עדרים עדרים.

תפגשו אותם, טף, נשים ומבוגרים, לבושים מכף רגל ועד ראש, כולל גרביים ארוכות ומעילים. הם נשרכים בצידי הכבישים כמו לוויתנים שאבדו, או מגיחים ממכוניות מרובות מושבים כמו נחילי ארבה ומסתערים על הקופות.

אסור ללטף אותם, במיוחד לא את הנקבות, (ושלא תעיזו לגעת בגורים). בניגוד לארבה הם לא מזיקים כלל, כי הם לא מחסלים את תבואת המקום, אלא מביאים עמם בצידניות את כל צרכיהם. הם גם נעימים, לא קולניים בדרך כלל וכשמתרגלים אליהם מגלים שהם הגרסה הידידותית יותר של יצור תוקפני הרבה יותר: הישראלי הנודד.

שלווה על ההר – קיבוץ יראון: טלפון: 04-6868394 פקס: 04-6868562

דוא"ל: shlv_yir@yiron.org.il

 

3 תגובות על קיבוץ יראון: חופשה עם בריכה, עם יער, עם אגם, וגם…

  1. אדם מילר ספטמבר 1, 2016 בשעה 5:42 pm

    אני עכשיו מבלה סופ"ש בקיבוץ יראון ורציתי לדעת איך אני משיג מספר להזמנת הפיצה המדוברת?

    הגב
    • מנהל אתר ספטמבר 2, 2016 בשעה 3:14 pm

      הי, אדם.
      הפיצה מגיעה עם שליח על קטנוע. יש פיצרייה בישוב עלמה הסמוך: 04-823-2332 וגם בישוב ריחנייה (צרקסי) הסמוך. יש שם גם מאפייה בשם הדסים, וגם מסעדה בשם נלצ'יק 04-699-0548 ששמענו עליה שהיא טובה מאד. אולי תתחיל מטלפון למסעדה. הם יעזרו לך. גם במשרדי הלינה הכפרית יש את הטלפון של הפיצה.

      הגב
      • אדם מילר ספטמבר 2, 2016 בשעה 6:49 pm

        תודה רבה על הסיוע סיקור מדהים ומדויק

        הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *