איטו אבירם

פרוזה: “הקשה של הלחם” – בין הסבתא לנכדה

מהספר, שיצא לאור בהוצאת כינרת, זמורה, דביר, משתקפת עבודת מחקר מעמיקה מאוד של הילה טימור אשור על חיי סבתה בתקופת מלחמת העולם השנייה ומעט לפניה, ועל כן ברור שלספר זה יש ערך אישי רב

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

  התרשמה וכתבה: אורית אושר *

סיפורים אישיים מתקופת מלחמת העולם השנייה הם חשובים מאין כמותם. כל סיפור חיים של אדם אחד ששרד לספר, הוא סיפור מותם של קרוביו, והוא פיקסל אחד בהיסטוריה עקובה מדם ואכזרית ברמה בלתי מתקבלת על הדעת. כל סיפור שונה מהאחר, ייחודי ויחיד. בלתי נתפס בדרכו. כזה הוא גם סיפורה של הסבתא הניה, שנכדתה הילה טימור אשור מכתירה אותה בצדק רב כזכאית לעיטור על כושר הישרדותה.

סיפורה של הסבתא מסופר בפרקים הקרויים בשמה, וביניהם שזורים הפרקים שמספרת הנכדה הילה מראות עיניה וקרויים בשמה שלה. קורות חייה של הסבתא מרתקים, אך לטעמי מובאים באופן מסורבל. התיאורים עמוסים בפרטים ובדמויות בכתיבה מייגעת, היפראקטיבית ולא מלוטשת, שלא עושה חסד עם הסיפור עצמו. גודש הפרטים והערב-רב של דמויות שלא תמיד ברור מאין צצו, אינם מחפים על דלות בתיאורים ייחודיים, בדימויים ובתובנות.

הפרקים מנקודת מבטה של הנכדה אינם מסוגלים להתחרות במידת העניין שמעוררים הפרקים של הסבתא. הטכניקה המסורגת במקרה זה תורמת באופן שולי בלבד לעלילה – העלילות של הסבתא ושל הנכדה מהדהדות זו בזו ומסבירות זו את זו לעתים, אך לרוב התחושה היא שהסיפור של הנכדה רק מפריע. גם הבחירה בשני גופנים – אחד לכל דמות, מוסיפה על הסרבול הקיים ממילא בנרטיב. על אלה מוסיפה ומכבידה גם עריכת הלשון הלקויה. בנוסף, הציור שנבחר לעטר את הכריכה אינו הולם ואף סתמי.

מבין כל אלה משתקפת עבודת מחקר מעמיקה מאוד של הכותבת על חיי סבתה בתקופת מלחמת העולם השנייה ומעט לפניה, ועל כן ברור שלספר זה יש ערך אישי רב, ערך משפחתי רב ואף ערך היסטורי, אך באופן שבו הוא מוגש, הוא פחות ידידותי לקורא מן השורה.

  • אורית היא עורכת ספרותית.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *