איטו אבירם

פסטיבל "לה-אינדיגה": חוויה נשית אקסקלוסיבית למיטיבות לכת

הדרמנו עד לחאן שיירות בנגב כדי ליהנות מיומיים של פסטיבל "לנשים בלבד". רקדנו, השתתפנו בסדנאות, צפינו בהופעות והעיקר – התחברנו אל האדמה ואל הצד ה"פראי" שבנו…

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה
קבלו את הגרסה הנשית של קבלת שבת במדבר.

קבלו את הגרסה הנשית של קבלת שבת במדבר.

כתבו וצלמו: ענת קייזר-אבירם ושירן יוסף

אז יצאנו לדרך, שתי גיסות לעתיד, ללא בני הזוג, לחופשה נוטפת נשיות, אי שם בין שדה בוקר למצפה רמון. שעתיים של נסיעה הובילה אותנו לחאן השיירות, לפסטיבל "לה אינדיגה", שקהל היעד שלו הוא "נשים פראיות". הרי זה מי שאנחנו, לא? אולי. את זאת קיווינו לגלות…

בחאן, הנושק לנחל צין, מוקף בדקלים ובנוף מדברי, בקור שרק הנגב יודע לייצר, התאגדו להן מאות נשים לסופ"ש של סדנאות והחלפת הגיגים פמיניסטיים יותר ופחות. שמחנו להיווכח שלא היה עמוס מדי והדבר אכן ניכר בהמשך, בהרכב האינטימי יחסית שנוצר בסדנאות.

התחלנו בשיטוט רגוע ומהנה באוהל המעצבות, שהיה מגוון וצבעוני, כשאנחנו אוחזות בצ'אי הודי מתקתק ובקפה, בניסיון להתחמם. בין עגילים למכנסי שקי, ניתן היה גם למצוא תחבושות רב פעמיות ומוצרים בעלי אופי נשי מובהק, שתהינו על קנקנם.

באוהלים הנוספים שהקיפו את המתחם התקיימו הסדנאות השונות. סדנאות הריקוד באוהל המרכזי היו קצביות ומהנות (הריקוד האפריקאי), אבל לפעמים גם נטעו בי תחושה שנקלעתי לפעילות קלילה ורועשת מדי, נוסח קלאב מד (ריקודי הבטן).

האוכלוסיה שאפיינה את הפסטיבל הייתה מורכבת מנשים רוחניות, שניכר עליהן שהן מורגלות בפסטיבלים מסוג זה ואכן מדובר בפסטיבל נישתי מאוד, אולי מדי, שאינו מתאים לכל אחת (כך למשל על היוגה בעירום ויתרנו…). חלק מהנשים הגיעו עם הבנות שלהן, שנראו מרוצות מאוד.

על סדנת המיניות, "שלוש שהן אחת", היינו קצת חלוקות, בעוד ששותפתי למסע חשבה שהייתה טובה והועברה בצורה דינמית ומלאת חיים, עבורי היא הייתה קצת כבדה מדי. סדנת ההתקדשות בחינה הייתה כייפית ומקורית. במיוחד נהנו הילדות, שאיירו על כפות הידיים של אמהותיהן, אבל גם עבורנו זו הייתה חוויה יצירתית ומרגיעה.

 

ויש גם מחול אפריקאי וריקודי בטן

ויש גם מחול אפריקאי וריקודי בטן

טקס קבלת השבת שהחל ברחבה החיצונית עם שירה מקודשת, אילץ אותנו להתעטף בשמיכות ובמעילים והיה טיפה מאכזב לטעמנו. מצאנו אותו מעט סתמי ומבולגן. היה אפשר לבצעו באופן הרבה יותר מרגש.

בד"כ, בפסטיבלים, שישי בערב אמור להוות את נקודת השיא – וכאן זה לא קרה. מסיבת הריקודים הייתה כייפית אמנם, אבל מופע הריקוד שהיה במרכז הערב, היה פחות מעניין. לעומת זאת, מופע האימפרוביזציות של תיאטרון פלייבק היה לא פחות ממעולה.

ללא ספק, הארגון של הפסטיבל היה מקצועי ויעיל. מרגע הגעתנו, קיבלו אותנו בחיוך בכניסה, הכווינו ונתנו מידע. גם המאהל, ששכן במתחם נפרד ממתחם הפעילות השוקק, היה מחומם ונעים והמזרונים שבו נפרסו מבעוד מועד. לטובת המשתתפות הוקצה גם מבנה קבוע של מקלחות משותפות ותאי שירותים רבים, כך שניתן היה להתנהל בנוחות יחסית.

נראה שהושקעה מחשבה מוקדמת, על מנת שיהיה נעים וכיף. ולמרות זאת, האוכל הצמחוני לא היה מגוון וטעים דיו ואילץ אותנו לחפש אלטרנטיבה בבוקר שבת בסניף ארומה, שנמצא במרחק נסיעה של כמה דקות מהמתחם.

בדרך חזרה בירכנו על שעזבנו את הקור המקפיא, אבל גם התעצבנו להתרחק מהנוף המדברי ומהשקט והשלווה שהשרה עלינו הפסטיבל. כשפתאום ראינו דמות גברית באופק, הבנו ששבנו לציוויליזציה…

לה אינדיגה – : http://www.laindiga.co.il/

 

אז מה זה "לה-אינדיגה"?

הילדים, בלי קשר לאימהות, עושים כיף בלה-אינדיגה

הילדים, בלי קשר לאימהות, עושים כיף בלה-אינדיגה

"לה אינדיגה" היא פסטיבל נשי פראי שנולד לפני שנתיים במטרה ליצור מרחב נשי חופשי. הפסטיבל מציע תכנים מעולם האישה הכוללים את אמנויות המוזיקה והתנועה ועולמות ידע מגוונים המתאימים לגילאים שונים.
הפוקוס של הפסטיבל הוא לאפשר לכל אישה בכל גיל ובכל גודל וצבע להיות כפי שהיא לחגוג ולנוח.

בפסטיבל במה מרכזית שפעילה לאורך כל ימי הפסטיבל ובה שפע של הופעות חיות של מוזיקה, מחול ותיאטרון.
מתחמי סדנאות בהם ניתן לפגוש את מיטב המנחות מהארץ ומחו"ל ביותר מ- 30 סדנאות.
מתחם ילדות עשיר המאפשר להשאיר את הילדים תחת השגחה, כשהם נהנים מהפעלות והצגות לאורך כל היום
בזאר שופינג ססגוני שבו ניתן להתחדש בשמלה, תכשיט ואפילו תספורת חדשה.
דוכני אוכל צמחוני ומשובח במחירים שווים לכל כיס.
מתחם טיפולים לפינוק הגוף והנפש.
מתחם מסורות עתיקות ועוד….
החורף הזה הקונספט הוא – מתחברות לקצב האדמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *