איטו אבירם

ספר מומלץ: "קליפת אגוז" מאת איאן מקיואן.

זהו סיפורו של עובר, תינוק שטרם נולד, שחווה מתוך הבטן את בגידת אמו הבריטית הצעירה באביו, ומנסה – מתוך הבטן – להשפיע על רצף האירועים…

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

מודה. את הסופר הבריטי המשובח הזה, בן ה- 68, זכיתי להכיר רק בתחילת השנה בספרו: "טובת הילד". הספר ההוא שמתאר איך נראים אחורי הקלעים של עולם המשפט הבריטי ועולמה של שופטת אחת, שצריכה לחרוץ גורלות והיא בעצמה נתונה במשבר נישואין, הותיר בי חוויה עזה.

ספרו החדש "קליפת אגוז" יצא לאחרונה אף הוא ב"עם עובד", והוא ספר שונה. סוריאליסטי, אם תרצו.

מסופר בו על התרשמויותיו של עובר, תינוק לעתיד, ממה שהוא קולט שמתרחש סביבו: אימא נערצת, אבא משורר מזדקן ולכאורה קצת פראייר, מאהב, שהוא אחיו של האב, בחור עם כסף ושרלטן. אמו של העובר, המדבר אל הקורא בגוף ראשון, היא אישה צעירה ומאד יפה, שאינה מניחה לאבי התינוק לגור בביתו הוא, שבו היא שכנה את עצמה, משום שכך קשה לה יותר לשמור על קשר אוהבים עם אחיו הצעיר.

דרך תיאוריו של העובר לומד הקורא להבין את העלילה המתגבשת בין האם ומאהבה, שמטרתה לרצוח את אבי התינוק, המשורר. זוהי העלילה, אך היא פחות משמעותית בחלקו הראשון של הספר העמוס תובנות (לעייפה?) תיאור דמויות, עדויות דקות אבחנה ופילוסופיית חיים מגובשת שמייצר התינוק שטרם נולד.

כל זה מאלץ אותנו, הקוראים, להשלים עם העובדה שיש מופרכות רבה בתזה שביסוד עלילת הספר, לפיה העובר, זה שעוד לא נולד, מסוגל לחוש, לנתח ולאבחן את כל הקורה סביבו בדקות מפתיעה פרי מוח אינטלקטואלי במיוחד. העובר יודע לצטט פסוקי שירה, מפגין טעם אנין ביין ופה ושם, כשזה נוח, הוא נזכר במוגבלות שיש לו, שהרי הוא תקוע עדיין בשליה, מוקף בנוזלים ובחשכה ופשוט טרם נולד, ואולי גם לא ייוולד לעולם. זה פשוט לא הגיוני.

אבל אם מוותרים על הבעיה הלוגית הזו, שבבסיס הספר, אפשר בהחלט ליהנות ממנו. עובדה, אני נהניתי. מאד.

יצא לאור בהוצאת עם עובד.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *