איטו אבירם

מסעדת תנורין – בזכות האוכל הגלילי האותנטי *

מחפשים אוכל מזרחי טוב? עצרו, בדרך לצפון, במסעדה המזרחית הגדולה שבצומת מגדל. טיפ: כדאי להזמין דווקא מהמנות הפחות מוכרות ולהגיע כשאין צליינים * שימו לב לתגובה בסוף הכתבה!

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

 

בפנים נוח, מרווח ומואר. המלצרים מקצועיים - לא בנות חייכניות ומצחקקות, לטוב ולרע...

בפנים נוח, מרווח ומואר. המלצרים מקצועיים – לא בנות חייכניות ומצחקקות, לטוב ולרע…

עשרות פעמים חלפנו במכוניתנו מול מסעדת תנורין ומעולם לא נכנסנו אליה. מדוע? אולי בגלל שלא חיפשנו "עוד מסעדה מזרחית" אלא משהו מקומי, גלילי, שיש בו אותנטיות, טעם וגם ריח. משהו ששווה לעצור בשבילו, כשאנו עם הילדים, ולא בסניף המקומי של "מקדונאלד'ס".

שבת בצהרים. הכינרת זוהרת ומנצנצת כלעומת השמש, והפעם אנו עוצרים בתנורין. מבנה ענק, מזכיר איצטדיון שנבנה עם גג מעץ, או אולי קרקס ישן. המסעדה ממוקמת ממש בסמוך לצומת מגדל על כביש 90, ליד תחנת הדלק ומול "וילה מלצ'ט". חנייה בשפע, הכניסה מוזהבת ומזכירה כניסה לאולם חתונות. האם נתבדה ו"נאכל אותה" במקום הענק הזה, או שתהיה לנו הפתעה טעימה. ובכל אופן, איננו לוקחים צ'אנס של ממש, מכיוון שקיבלנו כמה המלצות על המסעדה, חלקן מאנשים שאנחנו מעריכים מאד.

המלצרים מקצועיים – לטוב ולרע. כאן אין נערות חייכניות שיפילו עליך את צלחת הרטבים אבל חיוכן ישכיח ממך את הנזק וישאירך עם טעם של עוד. בפנים אנו מגלים עשרות שולחנות מהודרים, מכוסים במפות. כיצד מתיישב ההידור הזה עם רצוננו לאכול אוכל לבנוני וגלילי שטעמו יהיה עממי ואותנטי? האם זו מלכודת?

את פנינו מקבל אחד משני האחים הבעלים של המקום – יוסוף המכונה זוזו. הוא ערבי נוצרי, צעיר למראה, גבוה, חייכן וחברותי. גם אם לא תכירו אותו ותבקשו לפגוש אותו הוא ימהר ללחוץ את ידכם ולהתנהג אתכם כמנהג חברים. אנחנו בוחרים לעצמנו שולחן ליד החלון, והמלצר שמגיע חיש ממהר לציין את מזלנו הטוב: "עד לפני עשר דקות הלך פה בלגאן אטומי. היו פה מאות אנשים. למזלכם הגעתם אחרי הכל…" אנו מסתכלים בשעון ומציינים שאחרי שתים וחצי בצהרים המקום "חוזר לעצמו" וזה זמן טוב להגיע.

ראשונים מגיעים הסלטים. עוד ועוד צלוחיות שברובן מסתתרים סלטים די מוכרים, טעימים וטריים למגע, כמו טבולה, טחינה עם חציל, חציל קלוי, סלט ירקות ועגבניות חתוכות… אופס! העגבניות החתוכות? המנה נהדרת, אך יש שם גם חתיכות קטנות של פלפל, שתפס אותנו חזק וגרם לנו לכוויה של ממש בפה. זהירות, מומלץ רק למי שיש לו קילומטראז' ארוך ב"חריפים".

 

בין הסלטים מסתתרות כמה שכיות חמדה, כמו הסלט העשוי בצל ירוק עם לימון וסומק. זה סלט מסורתי של האזור, ואנו פגשנו אותו גם במסעדה "האחות" בהמשך הכביש מול קיבוץ גינוסר – "קצה הנחל", שם קשרנו לו כתרים. הסלט נעשה מבצלים צעירים וטריים שיש בהם מתקתקות מתפצפצת ופשוט חייבים לאכול מהם עוד ועוד. סלט אחר, ייחודי וטעים, הוא סלט דמוי עולש, שאותו מכינים כשאין עולש מעלי בייבי ירקרקים סגולים שטעמם מריר מעט. אהבנו גם את הטחינה שהיתה גולמית במידה, את החומוס המשובח, את הלאבנה שהלב נחמץ להניח לה להתמודד עם סלטים אחרים על מקום בקיבתנו שקיבולתה מוגבלת, ואת הטבולה שעלה ממנה ניחוח של מנטה.

מסעדות מסוגה של תנורין מעוררים בך, הסועד, ציפייה לבשר. בשר אמיתי, כזה שנצלה על האש והיה פעם חלק מגדי, מפרה ואף מפרגית. אולם בנו, מה מוזר, התעורר געגוע אל פירות ים, אולי בגלל נוכחותה של הכינרת מעבר לכביש. ולכן הזמנו מנה גדולה של קלמארי מטוגן במחבת, שהיה קראנצ'י בפה כמו שצריך ואף שכולנו התחלקנו בו, עדיין נותרו כמה יחידות בצלחת. לפני כן קיבלנו בצלוחית קלמארי ברוטב שום ולימון, שהיה זהה לרוטב שבו תובלה מנת פירות ים שאותה גם כן הזמנו. את הרוטב הטעים ערינו לתוכנו לאחר שטבלנו בו חצאי טוסט-פיתה עם שמן זית שהגיעו בהפתעה אל השולחן. במנת פירות הים בלטו המולים, שהתחרו בגודלם בשרימפס הוורדרדים שהיו גם הם ענקיים. יחס מיוחד קיבלו חלקי הסרטן הכחול שהיה צריך לעמול קשה כדי להגיע אל תוכם.

מנה מפתיעה – קבאב עראייס נחתה על שולחננו בערך בשלב שבו השקענו את כל האנרגיה שנותרה בנו כדי להימנע מלהמשיך ולהעמיס על המזלגות שלנו עוד ועוד אוכל. אז גם נזכרנו בטעות הקלאסית של הרעבים, הבטוחים שיוכלו לאכול הרבה יותר ממה שמתברר, בסופו של דבר, ולכן גם מזמינים יותר מדי אוכל. זה עדיין קורה לנו לפעמים. אולם טעימה אחת מהקבב שכנעה אותנו שזהו אחד מאותם רגעים שבהם צריך להמשיך לבלוס, ואין לעצור אף אם הקיבה מאותתת שדי לה. הקבאב הזה שאיננו אלא קציצת בשר כבש טחון, נאפה בתנור. הוא שחום מבחוץ ואדמדם ועסיסי בפנים. מנה גלילית אותנטית ממש כמו שחיפשנו, ולמזלנו גילינו אותה כשכמעט היה מאוחר מדי.

רצינו לוותר על הקינוח, אבל הסכמנו "רק לטעום" ממאלבי האגוזים, שאת הצלחת שעליו הוגש הותרנו, בסופו של דבר, נקייה ומצוחצחת. את העוגות הערביות לא טעמנו, אבל משום מה יש בנו ביטחון משונה שגם הן שוות ביס או שניים.

 

מנת צלעות טלה. מנה ראויה!

מנת צלעות טלה. מנה ראויה!

חשוב לדעת שבתנורין נעצרים אוטובוסים של צליינים מדי יום ביומו. אלה, במאותיהם, חופזים אל תוך המסעדה, ממלאים את השולחנות ואת כרסיהם וממשיכים הלאה. האם הם מעדיפים את המנות הגליליות והייחודיות שהמקום מציע, או מסתפקים בדג אמנון או במושט בגריל עם תפוחי אדמה או אורז? את התשובה ניתן רק לשער. מה שכן – אם אתם רואים כמה אוטובוסים חונים בפתח המסעדה אולי שווה לקפוץ לכינרת ממול ולחזור כשהאוטובוסים מסתלקים. אז תוכלו ליהנות מהכנסת האורחים של בעלי המקום החביבים, מיחס טוב ומקצועי של המלצרים ומהמאכלים הטעימים שתנורין השתבחה בהם, ושהמוניטין שאלה הוציאו לשמה – מוצדקים!

 

תנורין: תחנת הדלק סונול, צומת מגדל, טל': 04-6712896

 

2 תגובות על מסעדת תנורין – בזכות האוכל הגלילי האותנטי *

  1. טלי מרץ 8, 2017 בשעה 6:45 pm

    מסעדה גרועה, שירות גרוע. לא אמינה. שיפודים מחזה עוף יבש לחלוטין. ביקשתי מהמלצר שניצל, אמר שלא כדאי כי הוא שרוף ויבש. קבב מחריד בטעם. הצגתי הפניה ממלון תאי וילאג' להנחה, אמרו שצריך קופון. מהמלון נמסר כי אין דבר כזה קופון. לשיקול המבקרים הבאים.

    הגב
    • מנהל אתר מרץ 8, 2017 בשעה 7:02 pm

      אנחנו ביקרנו במקום לפני יותר משנה. כנראה שהזמן לא מיטיב עם המסעדה.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *