איטו אבירם

מסעדת איקליפטוס בירושלים: אוכל מקורי מול חומת העיר העתיקה

מסעדת שף בחוצות היוצר ומול חומות העיר העתיקה. הלכנו על אחת מארוחות הטעימות המפורסמות של שף משה בסון.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה
הכניסה למסעדה מול חומות העיר העתיקה.

הכניסה למסעדה מול חומות העיר העתיקה.

שמענו על השף משה בסון ועל המסעדה שלו, אך לא היינו בקיאים בפרטים. והנה, הזדמן לנו סוף סוף להגיע אל המסעדה, הממוקמת במקום מיטבי במשכנות שאננים, מוקפת עצים, חומות עתיקות ונוף קדומים ועם זאת – קרובה ונגישה במכונית או ברגל.

שעת בין ערביים בהירה, אביבית וקרירה, חומות מגדל דויד זוהרות בשמש אחרונה, בסמטא שבה ניצבת מסעדת איקליפטוס מוצבים כמה שולחנות ערוכים ועליהם נרות דולקים. הסכום והכוסות מבריקים, התחושה חגיגית וההתרגשות מתעצמת מאליה.

המסעדה נאה, ומשתלבת בחוצות היוצר המעניקים לה מראה הירושלמי. בפנים השולחנות והכיסאות נוחים, ואפשר גם לשבת בחוץ ולראות את אבני החומה שראו הרבה. דווקא החדר הפנימי יותר, התחתון, שקירותיו תכולים ושולחנותיו וכיסאותיו צחורים קצת מרתיע אותנו. חגיגי מדי אפילו לנו, החגיגיים. המלצרים אינם פורמליים. כל אחד לבוש כטעמו. המלצר שלנו מפגין ידידות רבה, מסביר לנו על התפריט ומשכנע אותנו בקלות לבחור בארוחת הטעימות. אמנם הבאנו אתנו 2 ילדים, אבל הם יודעים לאכול גם מתוך התפריט של המבוגרים, אז אין בעיה. אנחנו אוהבים את העובדה שצוות המסעדה מעורב. ערבים ויהודים. לחיי הדו-קיום!

ארוחת הטעימות נפרשת לפנינו טיפין-טיפין. רק באמצע הארוחה נבין שהיה עדיף לספר למלצר כבר בתחילתה, שמכאן אנו ממהרים לחזיון האור קולי במגדל דויד, כי הסעודה אמורה להימשך כשעתיים. ראשון  מגיע חציל צרוב ברוטב רימונים, טעים ומעורר תיאבון. אחריו אץ אל השולחן תבשיל חוביזה המתובל בשום, פלפל וטחינה. החוביזה אינו ירק גורמה, אבל כשטועמים את עלי הבר האלה, הצומחים בחורף ובאביב בצידי השבילים, ונזכרים בחוביזה שנאכלה בזמן המצור על ירושלים, מבינים את כוחו של השף היודע להכין גם מיֶרֶק פשוט כל כך מנה שמשאירה בפה טעם של עוד.

הקרפצ'יו טעים במיוחד, בזכות החריפות והשימוש בבלסמי מעודן. גם כאן אנו פוגשים את הרימונים, ונזכרים כי קראנו על משה בסון, שהוא אדם ששואב השראה רבה מהתנ"ך, מאוכל ירושלמי בן דורות רבים, ומייצר חיבורים חדשים ונועזים של טעמים מחומרי גלם הנמצאים באזורנו ונותנים לו השראה.

עוד מנה מגיעה. המנות קטנות, אנחנו רעבים, ולכן הן נזללות במהירות בלי הרבה טקס. הפעם זה ניוקי חוביזה ברוטב עגבניות מטוגנות. מיוחד, אבל אנו מכירים ניוקי מיוחדים יותר. גם פלאפל הדגים המוכן ביחד עם חומוס טחון ומוגש עם גרגירי חומוס הוא קוריוז משעשע. עם קצת דמיון ניתן להגדיר אותו כ"קציצת דג" טעימה.

בתוך המסעדה. השף זכה בפרסים בינלאומיים על האוכל הייחודי.

בתוך המסעדה. השף זכה בפרסים בינלאומיים על האוכל הייחודי.

סלט איקליפטוס, המגיע עם רוטב מעניין כולל בתוכו מרכיבים כמו גזר, אגס, רימון, סלק והוא חמצמץ כפי שצריך ובהחלט בעל טעם ייחודי שייזכר בפה. מיד לאחר מכן, נישאים על מגשים אישיים, מקבל כל אחד מאיתנו 3 מרקים שונים המוגשים בכוסות אספרסו שקופות. עגבניות, ארטישוק ירושלמי ועדשים ירוקות. אנו שולקים ומלקקים אצבעות. גם הילדים. אחר כך זוכה מרק העדשים במקום הראשון, על היותו סמיך מעט, חמצמץ כדבעי ועשיר טעם. מרק העגבניות מגיע למקום השני ומרק הארטישוק, הטעים כשלעצמו, במקום האחרון.

המלצר מציין שהמרקים מציינים את תחילתו של שלב "הפס החם", ולהוכחה מביא מנת מקלובה, מנת מולארד וצוואר כבש על העצם וירקות שורש בבישול איטי בכלי חרס. שלוש מנות בשריות, שמסכמות את ארוחת הטעימות. המולארד מדהים בפריכותו ומכיוון שמדובר בכמות קטנה, משאיר בהחלט טעם של עוד. את המקלובה מגישה המלצרית עם הרבה "טקס". בתנו הקטנה מבקשת משאלה, המלצרית דופקת על הסיר ההפוך על הצלחת ומרימה בעדינות. אוי, לא… האורז מתפזר והמבנה שהיה אמור להיות כמו מגדל העשוי מחול רטוב על שפת הים קצת מתחרבש לה. אין דבר, טעמו של האורז מחפה על ההריסות. העוף עצמו פושר, גם במראהו, ועלי הוא לא משאיר רושם כלל. הילדים, לעומת זאת, נהנים ממנו מאד. הכבש גם הוא שוחה בתוך ים של דמעות… סליחה, נוזלים הממלאים את כלי החרס היפה, ויש בו, מטבעו, יותר שומן מבשר. אולי אותו היה עדיף להכין על האש, או בגריל?!

בזמן הקינוח מגיע משה בסון לבקר את שולחננו. זו הפעם הראשונה שאני רואה את השף והבעלים, והוא מזכיר לי קצת את סטיבן סיגל מסרטי האקשן. אלא שכמו שאומרים: יחי ההבדל הקטן… משה הוא איש נעים, אציל מראה, לבוש בהקפדה בחליפת שף לבנה ושופע ידידות אל לקוחות המסעדה, שליד שולחנותיהם הוא מקפיד לעצור.

3 מרקים: עדשים, עגבניות וארטישוק ירושלמי , מוגשים בכוסיות אספרסו.

3 מרקים: עדשים, עגבניות וארטישוק ירושלמי , מוגשים בכוסיות אספרסו.

**

בדרך לחזיון האור קולי סיכמנו, ארבעת בני המשפחה, את "השורה התחתונה":

האווירה במסעדה – מעולה וחגיגית. בהחלט הרגשה שזו איננה "עוד" מסעדה. בזכות המיקום, העיצוב והמוניטין.

המלצרים – חביבים ובעלי ידע, אולי היה מתאים שהם ילבשו מדים אחידים, כדי להדגיש את האיכות והייחוד של המקום.

מנות הטעימות – בדרך כלל מעניינות ומיוחדות. בארוחה שאנו טעמנו הן היו קטנות מדי לארבעה סועדים, והזמן שארך עד שהגיעו המנות החמות היה ארוך מדי. קצת חבל שבסעודה שלנו לא זכינו לטעום את המנות המפורסמות מהתפריט כמו "סטייק דקה" ו"קוסקוס תנ"כי" שזכתה למוניטין מעבר לים.

שירותים: חדרי השירותים נמצאים בקומה נפרדת והם מרווחים ונאים למראה, מוארים ומזמינים, אלא שבעת ביקורנו מישהו שכח לתחזק אותם, והם לא היו ממש נקיים.

**

האגף ה"כחול-לבן".

האגף ה"כחול-לבן".

ומשהו על המקום:

סיפורה של המסעדה ושל משה מתחיל עוד ב- 1960, כאשר משה חגג את ט”ו בשבט על ידי נטיעת עץ איקליפטוס בחצר בית הוריו בירושלים. כעבור שנים, משפחת בסון עברה לבית אחר, והעץ גדל והתחזק. תחת ענפיו תוקם מסעדת האיקליפטוס הראשונה ע”י המשפחה. המסעדה התמקדה באוכל מקומי ומשכה תשומת לב מיידית, כאשר שעריה היו פתוחים לכל אחד שביקש ליהנות מתוצרת הארץ- שופטי בית המשפט העליון, נהגי מוניות, פרופסורים וסוחרים בחנויות באזור.

מאז זרמו מים רבים בתעלות שברחובות העיר העתיקה הצרים. משה מיקם את עצמו כאוטוריטה בצמחים אכילים ועשבי התיבול והמרפא המקומיים, ואופן שימושם במטבח הירושלמי. הוא זכה בתואר אבירות באיטליה ובפסטיבל הקוסקוס האיטלקי קיבלה המנה של השף הישראלי את המקום הראשון.

ישנן שלוש ארוחות טעימות: "דוד המלך" מחירה – 197 ₪. שיר השירים עולה 217 ₪ ומשתה מלכת שבא תעלה לכם 350 ₪. אם תעדיפו לאכול מנה עיקרית, תתפלאו לשמוע שהמחירים אינם בשמיים: סטייק אנטריקוט 300 גר' יעלה לכם 115 ₪. עוף צרוב – 98, סינייה ירושלמית 79, פילה בקר 140, חזה מולארד – 110 ₪.

ובעצם, אולי תעדיפו את מנת הדגל, שעמה זכה בסון במקום הראשון באיטליה: קוסקוס "תנ"כי". זוהי מנה צמחונית ומחירה מתחיל מ- 90 ₪.

מסעדת האיקליפטוס טלפון – 02-6244331

סמטת פלט, ליד חטיבת ירושלים 14, ירושלים 9411714 mosherest@gmail.com

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *