איטו אבירם

מסעדה איטלקית מומלצת בשרון: אכלנו אצל "שבתאי"

תושבי השרון מכירים ואוהבים את הפיצות והבירה של "שבתאי", וגם לכם, בדרך צפונה, או בחזרה למרכז, שווה לעשות הפסקת אוכל ממש על כביש 4, ברמזור של קדימה והדסים, כדי לגלות שיש בשרון אוכל איטלקי מוצלח ולא יקר.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

שורה תחתונה: בעיקר אוכל ים תיכוני ואיטלקי, הרבה מגיעים לאכול פיצות מעולות סביב השולחן. האוכל טרי ועשוי היטב, השירות יעיל וחייכני, האווירה עליזה והמחירים לא יקרים. יש שלוש מסעדות "שבתאי" בשרון. באבן יהודה, בקיסריה ובכפר ויתקין.

הרבה אווירה וקצת רעש אצל שבתאי. בלי המוסיקה נהיה פתאום נעים כל כך…

בשישי בערב שמח אצל "שבתאי", האיטלקית באבן יהודה. משפחות עם ילדים גודשות את השולחנות בתוך חלל המסעדה הומה האדם, שני מסכי טלוויזיה ענקיים מעבירים רגעים דרמטיים מאליפות ווימבלדון בטניס. ריח של מיני בצקים אפויים, טריים ופריכים, ריח של שום, של רוטבי עגבניות נדחק כמעט בכוח לתוך הנחיריים. המלצריות והמלצרים מתרוצצים, טסי פיצות בידיהם, משביעים את רעבונם של בני השרון שלעולם לא ידעו רעב מהו.

בחוץ, במרפסת, יושבות משפחות שלא הצליחו לתפוס מקום עם מיזוג אבל למזלן המסעדה ממוקמת בנקודה גבוהה באבן יהודה השטוחה יחסית, ורוח ערב עושה ככל שביכולתה לצנן במעט את יוקדו של הקיץ. אני מתאר לעצמי כמה נפלא יהיה לשבת כאן בעוד חודשיים, או ביום חורף שמשי, ואיך בפנים יהיה ריק ובחוץ האורחים יריבו על כל שולחן פנוי. יריבו? כן, יריבו. יש להם, ללקוחות, סיבה טובה לריב, כי האוכל כאן טוב, האווירה מיוחדת במינה והמחירים שפויים, ולא מזנקים מעלה בעקבות המוניטין.

כרובית, קלמארי ורוסטביף פרוש על לחמנייה.

אנחנו תושבי קדימה, ומעולם לא חצינו את כביש 4 כדי לאכול כאן, ממול, בשבתאי של אבן יהודה. דווקא שמענו על רשת המסעדות הזאת, (שיש לה עוד שני סניפים: בכפר ויתקין ובקיסריה) בעיקר דברים טובים. הערב "נשברנו", והנה אנחנו כאן, רעבים וששים אלי טרף.

המלצרית שלנו זריזה, מביאה לנו מים ומרגיעה אותנו שעוד מעט יעזבו המשפחות עם הפעוטות את המקום, ובמקומם יגיעו זוגות צעירים ואנשים מבוגרים אחרים, כדי לנשנש ולשתות בירה. אבל לנו זה לא איכפת. אנחנו אוהבים את האווירה התוססת, כמו בירה טובה לפני שמזגו אותה מתוך החבית…

מחירי המנות הראשונות נעים בין 28 ל- 38 ₪, ואנו בוחרים בשלוש: כרוכית כפרית המוגשת באיולי כוסברה חם ופטרוזיליה קצוצה. ארבעה מזלגות מתחרים על חתיכות הכרובית ולמזלה, נוחתת על השולחן צלחת של קלמארי טמפורה, וגונבת לה ת'הצגה. טבעות קטנות מטוגנות, גם הן באיולי כוסברה, שבעת טבילתן ברוטב הסמיך מעניקות לחיך את אותו טעם שגורם לנו להניע את המזלגות במשנה מהירות אל ומהצלחת.

פיצות בגדלים שונים. משפחות יושבות במסעדה סביב טס ענק של פיצה.

מנת הפתיחה השלישית מפתיעה. על גבי לחמנייה חצויה מונחים נתחי רוסטביף צלויים, מתובלים בפרמז'ן, ארוגולה ושוב פעם איולי כוסברה (מישהו במטבח מאוהב בכוסברה…). במנת הפתיחה הזאת מתרחש "פיוז'ן" מדהים, כשהרוטב החמים של הבשר מחלחל אל עומק הלחמנייה והופך כל נגיסה בה לחוויה אמיתית.

המנות עצמן אינן גדולות, אבל, היי, גם המחיר סביר, אז אין תלונה. בינתיים אנחנו שמים לב שכדי שנשמע אחד את השני צריך לצעוק. הסיבה: שפע הפעוטות שסיימו לאכול ואיבדו סבלנות, והמוסיקה שאינה מתחשבת. אבל, עוד בטרם הספקנו להעיר על כך למלצרית מישהו שם, בין כל המלצרים וצוות הטבחים (איזה צוות ענק) שעובד מולנו במטבח הפתוח, מחליש את המוסיקה, וכאילו מבהיל את הרעש שמייצר הקהל ומרגיע את הרוחות. יאללה, למנה העיקרית!

הילדים הולכים על פיצות. על אחד הקירות, בין הגיטרות והתופים שמככבים כקישוטים, נמצאים גם שלוש טסים (מגשים עגולים) המדגימים בדיוק מה גודל כל סוג של פיצה, וכך קל יותר לבחור. איזה רעיון מקורי. רומי בת ה- 14 בוחרת לעצמה כמנה עיקרית פיצה אישית (36 ₪) עם פרוסות פלפל ירוק חריף ונתחי רוסטביף. אחיה התאום, אדר, מגדיל עין ומזמין פיצה זוגית (56 ₪): חצי פפרוני וחצי אווז מעושן. שניהם, כמובן, לא יצליחו לסיים את מנותיהם, וגם אנו, ההורים, למרות מאמצינו הכנים, לא נוכל לעזור מעבר למשולש או שניים. מזל שב"שבתאי" אורזים את העודפים בצורה אסתטית, ומאפשרים לך לטרוף את השאריות למחרת בבוקר…

הפיצות מעולות. הבצקים דקים ופריכים, התוספות מעניינות ומגוונות (גבינת סנט מור, שמן פטריות כמהין, בטטה אפויה, חציל ועוד…)

נקניקיות עגל אפויות בתנור ומנת סלמון עם שעועית בטעם מעושן. 66 ש"ח למנה.

עוד שתי מנות מגיעות אלינו, ההורים. הראשונה – סלמון עם תוספת של המון-המון שעועית ירוקה, דקיקה ובעלת ניחוח מעושן שהופך אותה, כשלעצמה, לתוספת מוצלחת לסלמון שהיא מעדן בפני עצמו. (66 ₪). אפשר גם עם פירה.

על הצלחת השנייה מונחות שתי נקניקיות עגל אפורות, שאמנם אינן מזכירות לי עגל, אבל טעמן מעניין ועשיר. מתחתן מצע של פירה, שאני מוצא אותו סתמי, בהשוואה לכמה סוגי פירה שיצא לי לטעום לאחרונה. לא ממש אכזבה, כי בשלב הזה של הארוחה הבטן כבר מתוחה כתוף, ומאד קל להשתכנע לאכול קצת פחות פירה וקצת יותר מהנקניקיות. (66 ₪)

שתי המנות העיקריות באות גם עם צלחות גדושות בסלט ירקות. הרבה סלט, כשהחסה והכרוב משמשים בערבוביא, בעוד אני מעדיף להפריד ביניהן. הרוטב, איכשהו מדביק אותן יחד היטב, אבל למי יש כוח…

יש גם מילה טובה על הבירה שבחרנו, אלכסנדר, אחת מני רבות, שדגדגה היטב את החך והכניסה רעננות לגוף דווה השרב.

קינוח? אולי נוותר. הרי כולנו מתפוצצים כבר מרוב אוכל, אך לא! חייבים לנסות את הקלזונה-שבתאי. אמנם מחירו לא זול (38 ₪) יחסית למה שהוא – מאפה פיצה מתוק, אבל כשהוא מגיע, נימוח, פריך ומלא כל טוב: קרם לוטוס, בננות ואגוזים, ואפוי בתנור הלבנים אנחנו משתכנעים כולנו שעשינו את הדבר הנכון.

שבתאי, פיצה ובירה – הרימון 1 אבן יהודה (אזור התעשייה המזרחי) 4560*

מה, יש עוד מסעדות משפחתיות מומלצות בשרון? בטוח! הנה התרשמותנו מכמה, שלא יאכזבו אתכם.

ואם כבר אתם בסביבה, הנה טיול קטן אל פנינה קטנה בשרון, שמתאים לכל עונות השנה ולכל המשפחה.  

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *