איטו אבירם

מלון נרקיס – לינה בצמוד לחרמון

בילינו חופשה במלון הדרוזי ששוכן על הכביש לחרמון במג'דל שמס והרגשנו כמו בעיירת סקי…

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

מאת: צוות התרשמות

מלון נרקיס

בתי העיירה ניבטים מכל מרפסות המלון

הכי קרוב להר החרמון ובעצם – על ההר עצמו, בקצה מג'דל שמס, ליד הכביש העולה אל אתר החרמון, ניצב לו מלון נרקיס. זהו בית מלון חדש יחסית, לא גדול, שמרפסותיו כתומות והוא מזמין אותך – ההלך העייף מטיפוס במעלה ההר, לנוח ולהתרווח, לאסוף כוח ואולי אף לשנות תכנית ולא להמשיך אל ההר. במקום זאת נסה שיטוט של פנאי ברחובותיה של העיירה הדרוזית ההררית מג'דל שמס.

אל המלון הגענו לסופ"ש קצר ומיד כשפרקנו את מזוודותינו התחלנו לארוז אותן מחדש, כדי להתכונן לדרך הארוכה חזרה הביתה. המקום חדש לגמרי – לטוב ולרע. לטוב – כי הרהיטים והמזרנים חדשים, זרם המים באמבטיית הג'אקוזי (הקטנה) מזכיר את מפל המים בנחל סער הסמוך, בסופה של סופת חורף עתירת גשם וריח הצבע הטרי עומד במסדרונות. מאידך – מערכת הרדיאטורים שנועדה לחמם לאורחים את הקור האירופאי שממנו נהנית צפון הרמה, עדיין לא עבדה כשהגענו. במקום זאת ישנו בכל חדר מזגן יעיל, המפיץ אוויר יבש שאינו ידידותי מדי אל האורח.

אל הקומה השלישית טיפסנו, נושאים על כתפינו את תיקינו ומזוודותינו באין מעלית במלון. החדר עצמו היה מרווח, ואל המרפסת יצאנו דרך דלתות "דאבל-גלייזינג" רחבות, האוטמות כליל את רעשי המכוניות המעשנות ורועמות במעלה הדרך חרמונה. המרפסת נעימה, רחבה ונפרשת אל נוף הכפר, דרומה מהמלון. אלא שהיא איננה יעילה בחורף, פשוט קר מדי. לעומת זאת בתוך החדר תצטרכו לבלות לא מעט, כי המלון אינו מציע בריכה, חצר או גן, אלא רק מגרש חנייה קדמי ולובי שבקצהו בר לא גדול שתפריטו מוגבל.

NARCIS)

אוכלים ארוחת בוקר –  חדר האוכל משדר פשטות

עיצוב המלון הנחיל לנו אכזבה קלה. אמנם, יש קו עיצובי בגווני "אדום שחור" בתוך החדרים וניכר כי היתה מחשבה בעיצוב. אולם אנו חיפשנו סממני עיצוב דרוזים, או לפחות מזרחיים בחדר, במסדרונות ובלובי – ולא מצאנו אותם. הקירות חפים מתמונות, שלא לדבר על יצירות אמנות. אין שפע של שטיחים ווילונות, שיכולים להעניק תחושת חום נעימה, אין ריהוט אוריינטלי, יש ריהוט פונקציונאלי המזכיר מלון דרכים אמריקאי.

בערב, לאחר שנחנו בחדר בין הכרים והכסתות המפנקים, החלטנו לצאת להליכה ברחובות העיירה. היה קר, וגם הצעיף והכפפות נדמו קצת חסרי ישע מול פרצי הרוח. ובכל זאת – מצב הרוח הפרטי שלנו היה מעולה והתחושה היתה שבעצם הגענו אל עיירת סקי אירופאית, שבה שכחו פרנסי העיר לתקן את המדרכות, לסלק מהן מכשולים ולגנן מעט את חזיתות הבתים והככרות.

קיוסק "גולן" הוא פלאפלייה קטנה ליד תחנת הדלק היחידה בעיירה, והוא בנוי כבקתת עץ. נכנסנו, היה חמים וריחני והעובדה שצעירים מקומיים גדשו את בית האוכל עשתה לנו רק טוב. הזמנו פלאפל, נקניקייה בתוך לחמנייה עם טחינה וחריף והתיישבנו ליד אחד השולחנות. הרגשנו… כמעט כמו בבית. בדרך חזרה אל המלון עצרנו לקינוח באחת מהמסעדות ה"מתוקות" ונשאנו אל חדרנו, כמי שנושאים סלסלת ביכורים, מגש לבן ובתוכו מבחר עוגות ערביות נוטפות דבש. בלילה נאבקנו מעט עם המזגן, שהפיץ את האוויר היישר על המיטה, עד שויתרנו עליו, ומאותו הרגע שררה עלינו תנומה עזה ושנתנו מתקה עלינו כאותן עוגות דבשיות.

ארוחת הבוקר, שאותה טעמנו בבוקר שבת, היתה טובה. כפי ששיערנו לעצמנו, אף כי חדר האוכל משדר פשטות שאינה מתיישבת עם התואר "מלון בוטיק", למשל, הקירות החשופים. אף כי לא היו נוכחים אינסוף הסלטים וה"פינוקים" המבשמים ארוחת מלון ישראלית טיפוסית, הרי שבמקומם כיכבה הלבנה הדרוזית הטובה, היו גם פיתות מסוגים שונים – אם כי לא היה לחם מלא, וחבל – היו ירקות, תפוחי אדמה בסגנון דרוזי, סלט טונה טעים, חביתת ירק מעולה ו… זהו. את הקפה נאלצנו להכין בעצמנו מקופסאות קפה נמס, או מאבקת קפה שחור. גם שקשוקה ועלי גפן ממולאים שלהם ציפינו בעקבות קריאת התפריט באתר האינטרנט – חסרו.

קצת קשה למלא את הפנאי בבית המלון, מאחר וזה אינו מציע משחקים, מתקני שעשוע או לובי שיש בו ספרייה. זו גם העובדה שרוב האורחים במלון עזבו אותו מיד לאחר ארוחת הבוקר. אנו, שהעדפנו להישאר, יצאנו גם כן לשוטט בסביבה הקרובה, עתירת הפיתויים. ובזמן שרוב עמך ישראל נהו אל מפל נחל סער והפכו את המקום ליריד הבלים גדול, כשהם חוסמים כליל את כבישי הגישה, העדפנו אנו ללכת בשבילי הכפרים הדרוזים, לצפות בבריכת רם, להציץ אל השוק הדרוזי הפעיל בדרום העיירה ולצפות ב"גבעת הצעקות". מאד התרשמנו מצוקי הענק המקיפים את העיירה, וקצת פחות התרשמנו מהפיות הפעורים של החלונות, הדלתות והמרפסות בסגנון הבנייה המאפיין את המגזר הערבי, שאין בו כמעט גימור חיצוני לבתים, שלא לדבר על גינון מינימאלי.

לסיכום: מלון נרקיס מכונה "מלון בוטיק" ואנו מנגדים להגדרה הזו, שנהפכה לאופנה שכל בית מלון קטן מאמץ אותה בחום, בכל נפשנו. מדובר במלון קטן וסימפטי, שאינו מציע יותר מדי, אבל מחיריו הנוחים ומיקומו המעולה ליד אתר החרמון יהפכו אותו, ללא ספק, לאכסניה מבוקשת ביותר לכל תיירי הסקי.

מלון נרקיס – מג'דל שמס, על הכביש הראשי. (לא הצלחנו למצוא באתר האינטרנט של המלון מס' טלפון להתקשרות)

עכשיו מציע המלון חבילות נופש לראש השנה ומזמין זוגות ומשפחות עם ילדים לחגוג ביישוב הגבוה ביותר במדינת ישראל, 1200 מטר מעל פני הים ובמזג אוויר נוח. בכניסה למלון בית קפה "נרקיס" בו מגישים מבחר מנות חלביות לצד עוגות וקינוחים.

מהמלון יוצאים סיורים קולינריים-אותנטיים מודרכים וייחודיים ברחבי הכפר. במהלך הסיור רקע על ההיסטוריה, העדה הדרוזית, מנהגי המקום, החגים, עיסוקי התושבים ועוד. בסיור מבקרים בחנות ממתקים דרוזיים, באוהל אותנטי בו טועמים פיתות עם לבנה, זיתים ותה צמחים, קאן זמאן- אירוח בסגנון סורי עתיק עם מזרקה, כיכרות הפסלים, תצפית מול גבעת הצעקות, שוק נבי יעפורי ועוד.

מחירים:

חדר זוגי מפנק- 520 ₪ ללילה, כולל ארוחת בוקר. תוספת לילד- 80 ₪ ללילה.

חדר משפחתי- זוג+2 ילדים, ילד שלישי חינם- 820 ₪ כולל ארוחת בוקר.

המחירים בהזמנת מינימום 2 לילות.

היציאה לטיול המודרך ברכבים פרטיים בשעה 10:30 ממלון נרקיס.

ללנים בבית המלון שני לילות – הסיור ללא תשלום.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *