איטו אבירם

מלון נוף גינוסר – איך נהנינו מחופשה ירוקה בצמוד לכינרת

אנחנו, תיירים וישראלים אחרים נהנינו בצוותא משטחים ירוקים נרחבים, מלון מפנק, צוות ידידותי, קרבה אל בתי הקיבוצניקים וכמובן… הכינרת.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה
IMG_5299

מרחבים ירוקים של דשא, דקלים ושקט – מבט ממרפסת החדר.

זהו ביקורנו השני במלון נוף גינוסר (הראשון היה באביב לפני 5 שנים, ואז היו ילדינו בני שמונה). הפעם אנו מגיעים בשיאו של הקיץ, יולי-אוגוסט האימתניים אבל, למזלנו, החום הכבד נותר בחוץ ואינו מצליח להשפיע גם הפעם על חווית האירוח הנעימה. שוב אנו מגלים כי אין תחליף ל"בית ההארחה הקיבוצי" של פעם שבגר, והיה למלון כפרי מרווח ונוח, משקיע ומפנק. רוב  בנייניו בני שתי קומות ונבלעים בקלות בשטחים המגוננים.

המלון אינו מתיימר אבל מציע יותר וגם, כמובן, הבונוס השווה כל כך של חוף פרטי וצמוד של הכינרת. בעצם, יש עוד בונוס אחד: הטעם הנפלא של חו"ל, שאותו מעניקות קבוצות התיירים שמגיעים לכאן בעיקר כדי ללון, וליצור נוכחות שקטה ומתורבתת בארוחות הבוקר והערב. בשאר הזמן מכלים את כוחותיהם במעקב אחרי המקומות בהם ישו הלך, ישן והתפלל…

מלון נוף גינוסר הוא דוגמא מוצלחת למלון קיבוצי שעובד במלוא הווליום ומשרת קהלים מגוונים מבלי שאלה יחושו שהם חלק מהמון נוטה ללון. קירבתו אל הכינרת משרה אווירה אינטימית של אתר נופש ישראלי אותנטי, ונוכחות המדשאות הנרחבות ובתי הקיבוץ חודרת אל בינות שבילי המלון ומרחיבה את החוויה הקיבוצית הירוקה, הנינוחה והייחודית לישראל אל תוך החופשה שהמקום מעניק.

טוב. זה היה הפתיח. מין ניסיון לצמצם לכלל שתי פסקאות מסכמות את היתרונות שיש ל"נופי גינוסר" הלא יקר (יחסית… יחסית…!) להציע, בים בתי המלון ואתרי הנופש בישראל. ועכשיו לחוויה האישית: חופשה על גדות הכינרת היא תמיד חוויה מיוחדת במינה. הנפש משתוקקת כבר ממרחק אל התכול-התכול הזה וכמהה לחוש אותו מקרוב. מה רבה האכזבה, לכן, לראות כיצד הים נסוג והשאיר מאחוריו חוף מצולק ועתיר עדות לזמנים אחרים. זמנים בהם יכולת להכניס רגל מגובה המזח אל המים המתוקים ולא לצנוח משם כמעט ארבעה מטרים אל אדמה סדוקה שהיתה פעם קרקעיתו של אגם שוקק.

הגענו אל מלון נוף גינוסר, שבעינינו נשאר תמיד "בית הארחה" בשעת אחר צהרים מאוחרת. רוח שרבית נשבה בעוז, ואנו לא יכולנו שלא להתפעל מנפלאות הגינון הקיבוצי המשלב דשאים, שבילים, פרחים וכלים חקלאיים עתיקים בין החדרים והמבנה המרכזי. אחרי שפרקנו את חפצינו בחדר המשפחתי המרווח, הצצנו בעד המרפסת אל מדשאה נרחבת שהסתיימה בחורשת עצים שמאחוריה ג'ונגל קני סוף הנפתח אל השדות. החדר גדול יחסית, המיטה הזוגית גדולה מספיק, יש שפע של כריות ועל שתי הכורסאות (מעט צרות בשביל בני נוער ומבוגרים), שנפתחו למיטות הונחו, בחכמה, גם מזרונים, כך שהתחושה היא של שינה על מיטה, ולא על משהו ארעי.

בקיץ יש את הכינרת. בעונות האחרות יש את שבילי הקיבוץ, מוזיאון יגאל אלון ושפע מתקנים הפזורים במרחב הגנים.

בקיץ יש את הכינרת. בעונות האחרות יש את שבילי הקיבוץ, מוזיאון יגאל אלון ושפע מתקנים הפזורים במרחב הגנים.

הנה משמעותה של פונקציונאליות: חדר הרחצה והשירותים מעוצב וקורן בניקיונו. האמבטיה/ג'קוזי גדולה, אף כי לא מתמלאת בקלות. המגבות מסתדרות היטב על מתקני הייבוש, ויש מתלה למגבת-ידיים ליד כיור הרחצה, מה שלעיתים חסר גם במלונות מפוארים הרבה יותר. המקלחת מופרדת כפי שצריך, והכניסה אליה מתבצעת מדלת מקלחון ארוכה יחסית, שמונעת אפשרות של הרטבת כל חדר האמבטיה בעת הרחצה. או, כמו שאומרים: "הממזרים חשבו על הכל…"

דלת שקופה, ענקית, נפתחת אל המרפסת, שם אפשר ליבש בתוך דקות את בגדי הים, בעזרת הרוח האימתנית והשרבית הנושבת בעקביות מכיוון המערב החל מהשעה אחת בצהרים. האינטרנט החופשי אכן, קיים, אולם הוא מרבה "להתאדות" אולי בגלל שחם כל כך בחוץ, ומותיר אותך, הגולש, נבוך ותוהה.

החדר מרווח, מואר והעיקר - המזגן עובד מצוין גם בקיץ.

החדר מרווח, מואר והעיקר – המזגן עובד מצוין גם בקיץ.

בערב עלינו אל חדר האוכל, הממוקם בקומה השנייה. החלונות הגדולים מקנים תחושה שאתה, הסועד, מרחף מעל העצים והמדשאות. שפע המזון והדאגה של הצוות האחראי על בישולו ניכר על שולחנות ההגשה. המון סוגי סלטים, שלושה ויותר סוגי בשר ולפחות שני סוגי דגים. הצוות דואג לנוכחות קבועה בין השולחנות, וממהר למלא כל משאלה של הסועדים. מחמאה מיוחדת מגיעה לעובדי המלון, ברובם ערבים, שמפגינים אכפתיות וידידותיות אל האורחים. כל כך כיף, בהשוואה לפרצופים העגומים וחסרי הסבלנות של העובדים, שבהם נתקלנו בחופשה קודמת במלון מפואר יותר בים המלח…

חדר האוכל "צף" מעל המדשאות וצמרות העצים, בקומה השניה של המבנה המרכזי.

חדר האוכל "צף" מעל המדשאות וצמרות העצים, בקומה השניה של המבנה המרכזי.

אף כי מראהו של בית המלון בגינוסר איננו המילה האחרונה בתחום, הרי שהעיצוב הפנימי של הלובי, המסדרונות וחדר האוכל – נאה, עמיד לשיני הזמן ומתוחזק כהלכה. אין ספק שיתרונותיו של המלון מתגלים כשמתחילה עונת הרחצה: הקרבה לים, היא היתרון הראשון והברור. אמנם הכנרת תפסה מרחק, ומאלצת את המתרחצים ללכת מרחק של לפחות מאה מטרים נוספים, אולם החוף עצמו נוח, מוגן במזחים גבוהים, וכמובן – יש מציל אכפתי. הבעיה: אם שכחת את כרטיס כיסא הנוח, תיאלץ לחזור לחדר הרחוק ולהביא אותו, אחרת תישאר ללא מקום לשבת. בנוסף, עליך לשאת את הכיסאות בעצמך מהמחסן שליד סוכת המציל ועד למקום בו חפצת לשבת. היינו שמחים לגלות שהעובד במקום קיבל הוראה מפורשת לשאת את הכיסאות עבור האורחים, וגם להחזירם. זוהי לא בקשה מוגזמת. אפשר גם ללחוש למציל באוזנו, שהיחס הפטרוני והפוקד מתאים לצה"ל, ופחות למקום תיירותי.

בצמוד למבנה המרכזי נמצאת בריכת השחייה (לא מקורה ולא מחוממת). גודלה בינוני, ובקיץ תתקשו למצוא בה מקום לעצמכם, בגלל שפע האורחים הרובצים בתוכה, והכוללים גם את חברי הקיבוץ. לכן אולי תעדיפו, כמונו, את השבילים האין סופיים הנמתחים בין המדשאות ומשם אל בתי הקיבוץ והלאה, אל שדות, מטעי בננות ושטחי בור אינסופיים, כל אלה מצריכים זמן לגילויים. זמן איכות, כמובן.

אנחנו דאגנו להגיע עם אופניים ופשוט חגגנו על השבילים. במיוחד אהבנו את השביל המקיף, המתחיל ליד סוכת המציל ונמתח מערבה כמעט עד לכביש הראשי. מדובר במשעול מרוצף שאורכו כמעט 3 ק"מ. הוא מקיף את הקיבוץ בפיתולים נאים, ומציע פינות ספורט ומשחק נסתרות בחלקו הראשון והמוצל, היוצא מבית המלון. נזכרנו איך, בחופשתנו הקודמת, "נפלנו" במהלך הצעדה על השביל על יריד מתנפחים ומזון שהתקיים מול חדר האוכל, על המדשאה הצופה אל הכינרת. עשינו "מינגלינג" עם הקיבוצניקים, אחרי שווידאנו שהיריד פתוח לכל, זללנו לאבנה, קפצנו על מתנפח וגמאנו את ההוויה הקיבוצית לשובע.

בריכת השחיה מטופחת, אולם קטנה. הכינרת עדיפה.

בריכת השחיה מטופחת, אולם קטנה. הכינרת עדיפה.

בדרך חזרה למלון גילינו עוד פנינה תיירותית שאסורה בהחמצה – מוזיאון יגאל אלון העוסק בעיקר בתקופת הפלמ'ח וממוקם על גדות הכינרת. מבחוץ נראה המוזיאון כמבצר, אך מבפנים הוא ידידותי יותר, נפתח אל מרחבי הכינרת ומציע מגוון של תצוגות שפותחות צוהר אל ההתיישבות, ראשית הקיבוץ ועוד.

אבל עיקר קסמו של המוזיאון – מה לעשות – הוא באטרקציה בינלאומית, נוצרית בעיקרה – הסירה "שבה שט ישו". מדובר בספינת עץ אמיתית בת כאלפיים שנה, שנמצאה בשנות ה- 70 שקועה בבוץ מול חופי הקיבוץ. בעבודה מסורה, תוך מרוץ נגד מימיה העולים של הכינרת (היה חורף) הוצאה הספינה בשלמותה מתוך הבוץ, ועתה היא מוצגת לראווה בחדר מקורר ומיוחד ומספקת רגע של הפתעה והתרגשות לכל הצופה בה, גם אם הוא ילד ואפילו פעוט. לפני הביקור באולם בו נמצאת הסירה שווה לצפות בסרט בן רבע שעה המתעד את גילויה. גם הסרט יעניין ילדים, אפילו אם עוד לא מלאו להם 6 שנים.

עוד במקום: גינוסר וילאג' – מבנים משפחתיים אדומי רעפים וצמודי קרקע ברמת גימור כפרית עם אפשרות למנגל ולבשל בעצמך. קוסמטיקה, טיפולי יופי ובריאות ומרכז בריאות הוליסטי. טיילת, טיולי טרקטורונים ואופניים, שיט קיאקים ועוד…

פסטיבל סולם יעקב – חגיגת מוסיקה אירית, מוסיקת עולם, הופעות להקות וריקודים המוניים מתקיימת לפחות פעם בכל שנה במתחם המלון. שווה להגיע!

מלון נוף גינוסר –  קיבוץ גינוסר 14980, טל. 04-6700320, פקס. 04-6792170

אלה המסעדות באזור הכינרת ובגליל שבהן אכלנו ומהן התרשמנו

אלה בתי המלון, כפרי הנופש והצימרים האחרים בגליל שבהם התארחנו ומהם התרשמנו.

חגיגה מוסיקלית וקולינרית ב"פסטיבל סולם יעקב" המתקיים מדי שנה. צילום: פוגל.

חגיגה מוסיקלית וקולינרית ב"פסטיבל סולם יעקב" המתקיים מדי שנה. צילום: פוגל.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *