איטו אבירם

מיהו המין הגברי – בתערוכת רישום בחלב אם על נייר צילום

מלכה ענבל, האמנית הראשונה שמבקשת להכיר ולהציג את המין הגברי ממקום טהור – כותבת את רשמיה ממנו ב"דיו לבנה" (חלב אם) על גבי נייר צילום

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

WHITE INK 6

הצלמת מלכה ענבל מציגה סדרה חדשה של עבודות. אחרי שעסקה בנושאים של נשיות, זוגיות, התבגרות ובגידת הגוף, היא פונה לחקור מחוצה לה את הקרוב והשונה. ענבל היא האמנית הראשונה המבקשת להכיר ולהציג את המין הגברי ממקום טהור ללא שיפוטיות בנפרד מהשיחות הפמיניסטיות. אם סימון דה בובואר דיברה על האישה כ"אחר", הרי שענבל יוצאת מתוך הסוביקטיביות שלה ולומדת את ה"אחר" הגבר.

כמי שעבדה עד לאחרונה כמנהלת בסביבה גברית בחברת החשמל, היא יצרה אינטראקציות מובנות עם עמיתיה לעבודה והתבוננה בדרך החשיבה שלהם. עד מהרה החליטה שלא להתעסק בסקסיזם, בזוגיות במשפחה ובהורות, אלא להתמקד באופן החשיבה גברית נטו. ענבל מספרת על שיתוף פעולה נפלא של הקולגות, הם שמחו לענות על השאלות והיו בהם שאמרו כי היא האישה הראשונה שמתעניינת בהם באמת, ולא באה בטענות.

"מתוך ההתבוננות והשיחות שלי איתם עלה סוג של סגירות, של נטייה פחות להתייעץ, של דברים שמצטברים שכבות על גבי שכבות. זה הרגיש מחוספס". בתום ההתבוננות נגשה לצור מסכות מעיסת נייר לבנה להדגשת הטהור בטכניקה "פאפיה מאשה". המסכות טופלו בסטודיו, ומשחקים של פוקוס ותאורה יצרו מהן יצירות מופשטות.

"דיו לבנה" היא חלב אם, שבו – על פי הפילוסופית  הלן סיקסו –על האישה לכתוב. הסדרה הוצגה לפני שנה וחצי בגלריה Noho  בניו-יורק וזכתה להתעניינות ולשבחים. לקראת יום האישה 2017 תוצג בגלריה טובה אוסמן.   הצלמת מלכה ענבל, בוגרת קמרה אובסקורה מוכרת כמפתחת טכניקת צילום ייחודית המשתמשת בנייר כסף שקוף ומשתקף. לקראת סדרה זו בחנה את החשיבה הגברית, ומתוך התרשמותה הסובייקטיבית בנתה מסכות מנייר עיסה לבן. בצילום ריאליסטי ובעזרת משחקי ופוקוס תאורה בלבד יצרה צילומים מופשטים המציגים טקסטורות סלעיות ומחוספסות. דיו לבנה/ מלכה ענבל

בספרה "צחוקה של המדוזה" כתבה הפילוסופית הצרפתיה הפמיניסטית הלן סיקסו: "על האישה לכתוב על האישה ולהביא את הנשים אל הכתיבה, שממנה הורחקו באלימות כפי שהורחקו מגופן שלהן. מאותן סיבות תחת אותו חוק, למען אותה מטרה ממיתה. על האישה להיכנס לטקסט – כמו גם לעולם, ולהיסטוריה – ביוזמתה הייחודית"‏. עוד הוסיפה:  "האישה אף פעם אינה רחוקה מה'אם' (כלומר זו שמתקיימת מחוץ לתפקיד, ה"אם" כמו לא שם, כמו המקור של הטוב). תמיד יהיה בתוכה לפחות קצת מחלב האם הטוב. היא כותבת בדיו לבנה".

בחיבורה המפורסם של סימון דה בובואר, "המין השני", עולה, כי בתודעה הגברית, שכאמור הבנתה את התפיסות התרבותיות ההגמוניות, האישה היא דמות ה'אחר'. דה בובאר מסבירה את התפתחות האישה כ"אחר הנצחי". התודעה העצמית של הסובייקט על פי התאוריה האקזיסטנציאליסטית, דורשת את קיומו של אחר. האחר הוא ישות מספיק דומה אך גם מספיק שונה כדי לערוך איתה השוואה ולאפשר את הגדרת העצמי

הסדרה "דיו לבנה" נוצרה מתוך התהליכים המשתנים עם הזמן במעמד האישה. התבוננתי במבט נשי ("המין האחר" הוא כעת המין המתבונן), בוחנת תפיסות עולם של גברים. ניסיתי להבין דפוסים רגשיים ואופני חשיבה, במבט טהור, לא שיפוטי, הרחק מהשיח הפמיניסטי הדן בנושא מתוך "תודעה כבולה", לשיח זה.

העבודות נוצרו מתוך פגישות מובנות, עם עמיתי לעבודה והיוו השראה לדמויות שיצרתי מעיסת נייר לבן.הלבן מגלם "אין" צבעוני עמוק ומחלט, המייצג בתודעתי "טוהר" , ויכולת להכיל את הגוונים הרבים של "אפור", המאפשר לתאר מורכבויות רגשיות שונות מחיי היום יום. הסידרה בנוי מרבדים רבים המושגים באמצעות תהליך צילום קפדני של תאורה ופוקוס. המראה שהתקבל נושק למחוספס והסלעי.

גלריה טובה אוסמן,

פתיחה, יום ה' 2.3.17 בשעה 19:30

התערוכה תתקיים בין ה-2-23 במרץ

בן יהודה 100 ת"א טלפון: 03-5227687. שעות פתיחה:ב' 12:00-15:00, ג'-ה' 11:00-13:00, 17:00-19:00, ו' 11:00-15:00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *