איטו אבירם

‘מארינה מקסימיליאן, שלומי שבן והקאמרטה’ – חיבור מנצח.

מפגש וירטואוזי מרתק במסגרת סדרת “השתקפויות”, במסע של פופ, רוק, ג’אז ומוסיקה קלאסית. עם שמלה מנצנצת ובלתי אפשרית, וקטעים קצת פרובלמטים מבית אימא.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

 

יש למארינה מקסימיליאן את כל התכונות שעשויות לעזור לה, בעתיד, להפוך לזמרת בינלאומית גדולה. היא מאד יפה, היא גם משדרת מיניות, שובבות וכאריזמה, הקול שלה מאד ורסאטילי והמנעד שלו גדול ובעיקר – השכלתה המוסיקלית, הכוללת מוסיקה קלאסית וג’אז מציבה אותה גבוה מעל רוב הזמרות הישראליות שאני מכיר. הוסיפו לכך את יכולתה לכתוב שירים, להלחין ולהרגיש משוחררת לגמרי על הבמה – וקיבלתם חיית במה אמיתית.

בערב שאני ועוד מאות צופים פגשנו אותה, הוסיפה מארינה לשלל התכונות שלה, שמניתי כאן, גם שמלה בלתי אפשרית אחת, שנראתה כאילו היא בוערת, או מנצנצת והצליחה לחצות את קהל הצופים בהתייחסותו אליה: היו כאלה שחשבו שזוהי שמלה מדליקה (תרתיי משמע) והיו אחרים, ואני ביניהם, שחשבו שהשמלה מבלבלת ומונעת מהם להתרכז בדברים אחרים שקורים על הבמה. (אגב, בסוף התרגלנו…)

ועל הבמה, אכן, קרו דברים מעניינים למדי. זה התחיל עם הסוויטה ‘פולצ’ינלה’ מאת איגור סטרווינסקי, שנוגנה בהצלחה מרובה ע”י הקאמרטה הירושלמית, שהיתה התזמורת המלווה במופע, ועשתה את זה בהצלחה לא מבוטלת. אם בפעמים אחרות שזמרים ישראלים יוצרים חיבור עם תזמורת סימפונית – התוצאה היא בינונית (לעיתים גם באלבומים המופקים אחרי מופעים כאלה ישנה אכזבה מהחיבור. התזמורת מכסה על האמן, האמן נשמע מצווח והכי גרוע – התזמורת מזדנבת כמו רכב משומש אחרי שירתו של האמן) הרי שכאן העיבודים והביצוע שלהם אחראים מנצח התזמורת רוני פורת והפסנתרן/זמר שלומי שבן היו מעולים וערבו מאד לאוזניי. יפה לפתוח מופע, שבעיקרו הוא פופי במשהו קלאסי, במיוחד כשהקהל מספיק מתוחכם ובקי. ואכן, הקהל במשכן אמנויות הבמה בתל אביב היה מורכב ברובו מבני 50+, ואף כי לא חסרו גם צעירים יותר, בכל זאת הופתעתי לגלות כמה מארינה פופולארית אצל בני גילי, (או שאולי הם היו מוכנים “לבלוע” את מארינה בשביל הסיכוי לבלות ערב במחיצתה של הקאמרטה המצוינת).

אמנם, המופע הזה מוגדר כמסע מוסיקלי ורסאטילי בין אבני הדרך המוסיקליות של מארינה מקסימיליאן, שבו היא מציגה את מגוון סגנונותיה המוסיקליים המגוונים: הפופ, הרוק, הג’אז ושורשי הקלאסיקה עליהם גדלה. אולם לדעתי, העלאתה לבמה של אמה, כדי לשיר עמה שיר רוסי עממי בדואט, וגם נגינת הסולו של קטע קלאסי שאותו למדה מארינה בילדותה לנגן על הפסנתר, היו שניהם קצת מיותרים.

יש הבדל בין “מסע מוסיקלי” ובין חגיגה פרטית שבה מתאמץ האמן להראות כמה שהוא מוצלח. מארינה כבר לא צריכה להראות כמה שהיא מוצלחת בכל פעם שהיא עולה על הבמה. יש לקהל הישראלי זיכרון טוב, והוא זוכר לא רק את הופעותיה ב”כוכב נולד”, אלא גם את מה שעשתה לאחר מכן. אישית, הייתי מעדיף לקבל עוד ביצועים מושקעים של יצירות קלאסיות או יצירות ג’אז שבהן מארינה משלבת נגינה עם שירה, מאשר את “מופע בת המצווה” שבו כלת הערב משתפת את אמה (עתירת הזכויות, שהיא ליבת ההצלחה של בתה) בשיר משותף על הבמה.

אחרת לגמרי נשמעו השירים המשותפים לשלומי שבן ולמארינה מקסימילאן. כאן קיבלו השירים חיים של ממש, והביצוע על הבמה, כשלעיתים מארינה שוב לא מתאפקת וחוברת לשלומי על פסנתרו, היו בדרך כלל מרגשים. הוסיפו לכך את להקת הליווי הקטנה והמעולה של מארינה (זמרת ליווי, מתופף, באסיסט וקלידן/זמר) שיודעת לא רק ליצר הרמוניות וביט ששום תזמורת קאמרית בעולם לא תדע לעשות, אלא גם להצליח להשתלב בצד אחת כזאת, וקיבלתם חלק ניכר מנוסחת ההצלחה של הערב.

״השתקפויות״ היא סדרת קונצרטים המציבה את הקלאסי לצד הפופולארי באופן אורגני, חדש ומרתק. שיתוף פעולה בין האופרה הישראלית, אבנר בירון, הקאמרטה הישראלית ירושלים והיוצר שלומי שבן. הקונצרטים הייחודיים מחברים בין מיטב היצירות של המאה ה-20 לבין יוצרים ישראליים עכשוויים, ויוצרים קשרים והשתקפויות בין סוגות מוסיקליות שבדרך כלל אינן נפגשות תחת קורת גג מוסיקלית אחת.

מארינה מקסימיליאן והקאמרטה
מארינה מקסימיליאן, שירה ופסנתר
שלומי שבן, שירה ופסנתר
הקאמרטה הישראלית ירושלים
מנצח: רוני פורת

מופעים נוספים:
יום ה’ 24.1.19 20:00 תיאטרון ירושלים (באולם שרובר)
כרטיסים בטלפון *6226
ובקופת הקאמרטה 1-700-55-2000

יום ב’ 28.1.19 20:00 האודיטוריום חיפה
כרטיסים בטלפון *2207
ובקופת הקאמרטה 1-700-55-2000

בהמשך הסדרה:
חוה אלברשטיין והתזמורת
7.7.19 – בית האופרה בתל אביב
8.7.19 – תיאטרון ירושלים
17.7.19 – האודיטוריום חיפה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *