מתוך היצירה “תנועות”
בחזות חשופים ובקלילות של תיישים או אולי קנטאורים שניעורו לחיים עם בוא האביב, פיזזו עשרת רקדני “מארי שווינאר” על הבמה התל אביבית, שהם משפריצים חדווה, עליצות ושמחת חיים לכל עבר. אנחנו, הקהל התל אביבי של ראשית הסתיו, לא יכולנו להישאר אדישים לכישרון הזה, שהדביק אותנו כמו חיידק אבולה חמקמק, וגירש מתוכנו כל עצב או מחשבות טורדניות שם, בחשכת האולם.
וכמו גשמי היורה שניתחו בעוז, והאיצו בעצי השדרות התל אביביות העצלים להתחיל ולהשיר כבר את עליהם, כך האיצו בנו חזותיהם החשופים של בנות ובני הלהקה, להשיל מעלינו דעות קדומות, או מוטרדות מזרח-תיכונית, שיש לה סיבה טובה, ולהיטמע בחדוות הריקוד המדבקת.
“פולחן האביב” של סטרווינסקי היא יצירה שאף פעם לא הצלחתי להאזין לה בשלמותה בביתי. תמיד היא היתה רועשת מדי לפרקים, או אבסטרקטית לעיתים מעבר לרצונה של האוזן שלי לקלוט הרמוניות נוחות יותר. אבל במשכן אמנויות הבמה עשתה המוסיקה פלאים ליצירת המחול, שהחזירה לה במלוא חופניים.
The Rite of Spring(פולחן האביב) נוצר במרכז האמנויות הלאומי, אוטווה, קנדה, ביוני 1993 מוסיקה: פולחן האביב, איגור סטרווינסקי, 1913 כוריאוגרפית ומנהלת אמנותית: מארי שווינאר
במכנסונים שחורים ובגופות חשופים, כששיער הבנות אסוף לשתי צמות המזכירות קרניים גזוזות (אחר כך נעשה שימוש חזותי בקרניים ארוכות יותר, כחלק מהריקוד) חוללו הרקדנים במה שהזכיר בריאה, פקיחת עיניים, צמיחה ואחר כך גם חיזור של בני איילים, תיישים או אולי יעלים בני תשחורת אחר נקבות הלהקה. לעיתים יכולת לדמיין את עצמך צופה דרך עדשת המיקרוסקופ במחול מתעתע של יצורים זעירים בתוך טיפת מי שלולית.
בתכניה כתוב כי “ל”פולחן האביב” מקום מיוחד ביצירתה של מארי שווינאר. היא בחרה בשיר-הלל לחיים שכתב סטרווינסקי, מצאה בו מקצב ייחודי לתנועה האופיינית לה ויצרה כוריאוגרפיה שזורמת באנרגיה מלאת ניגודים והרמונית בעת ובעונה אחת. בשונה מכוריאוגרפים אחרים, היא בנתה את פולחן האביב שלה סביב הרקדנים הן כסולנים והן כקבוצה, תוך שהיא מבקשת לשחרר את האנרגיה החזקה והנקייה הטמונה בכל רקדן ורקדן.”
החלק השני של המופע, “תנועות”, שונה לגמרי, ומבוסס על תרגום דפי ציור של דמויות, או תנועות בספר ישן אל שפת המחול. ואף שאותי הוא השאיר קצת אדיש בתחילה, בגלל מה שנראה לי כניסיון מופרז של הרקדנים לחקות את האיורים, התפתח המחול בחלק זה לכלל יצירה מורכבת יותר, שאליה יכולתי להתחבר ואף נהניתי ממנה, בחלקה האחרון, הנאה מלאה.
Henry Michaux: Mouvements (תנועות) בלט במערכה אחת נוצר בפסטיבל המחול הבינלאומי, וינה, ב-2011. ב-1980, מארי שווינאר גילתה את הספר “תנועות” מאת אנרי מישו (1984-1899). הספר מציג דמויות וצורות ב-64 רישומי דיו, 15 דפי שיר ואפילוג, שמארי שווינארד קראה בהם בהנאה רבה כפי שקוראים בדפי כוריאוגרפיה. היא פענחה את צופן הרישומים וצירפה להם תנועה.
המעבר מהספר לכוריאוגרפיה נעשה “מילה במילה”, כולל השיר והאפילוג. הציורים מוקרנים ברקע, וכך יכולים הצופים “לקרוא” את התנועות של מישו ושל הרקדנים, הלבושים בשחור כנגד הרצפה הלבנה.
וקצת על הלהקה והיוצרת
ב-1978 מארי שווינאר הציגה את יצירת המחול הראשונה שלה Cristallisation ובכך ביססה את המוניטין שלה כאמנית מקורית ביותר, שבאה למלא את הצורך בקול ייחודי ואותנטי בעולם המחול. בעקבות יצירה זו באו 30 קטעי סולו בלתי נשכחים, שהיו לאבני דרך במחול העכשווי.
אחרי קריירת סולו פורייה ייסדה מארי שווינאר ב-1990 במונטריאול את להקת המחול שנקראת על שמה, ומאז ועד היום העלתה למעלה מאלף הופעות באולמות ובפסטיבלים נחשבים ברחבי העולם. טובי הרקדנים רקדו את יצירותיה, ביניהם קרול פריאר שהוכתרה בתואר רקדנית השנה ב-2010 במגזין המחול המוביל Tanz, ולוסי מונגריין, שהופיעה בקטע הסולו הנפלא אטיוד מס’ 1 (2001).
להקת מארי שווינאר מפיקה מופעים רבים בשיתוף עם מוסדות אמנות חשובים בעולם כגון הביאנלה של ונציה, ImPulsTanz פסטיבל המחול בווינה, תאטר דה לה ויל בפאריז, פסטיבל טרנס-אמריק במונטריאול ומרכז האמנויות הלאומי באוטווה. עבודותיה כוללות את “פולחן האביב” כוריאוגרפיה שנוצרה ב-1993 ועדיין מבוצעת כיום, 24 פרלודים של שופן (1999) שהם חלק מהרפרטואר של הבלט הלאומי של קנדה בטורונטו, ו”אחר הצהריים של פאון” (1994) מופע שמבוצע גם על ידי להקת המחול של סאו פאולו.
ב-2007 היא זכתה בתואר Officer of the Order of Canada ובעוד בפרסים רבים ביניהם פרס “בסי” בניו יורק (2000), ובתואר אבירת מסדר האמנויות והספרות של צרפת (2009).
להקת המחול מארי שווינאר מקנדה הגיעה לישראל לשלושה מופעים בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב:
יום ד’ 15.10.2014 בשעה 21:00
יום ה’ 16.10.2014 בשעה 21.00
יום ו’ 17.10.2014 בשעה 13.00
מחירי כרטיסים: 149-299