איטו אבירם

התרשמות והמלצה על ספרי קריאה חדשים למבוגרים

לחופשה, לטיסה, לחג, למיטה, לערסל בגינה או לכורסא. ספר קריאה חדש ייקח אתכם למסע אחר, אל חוויות אחרות, הרפתקאות וריגושים… הנה כמה הצעות.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

עטיפה_-_האחים_טאנר(1)

 

האחים טאנר – רומן שנון, לירי, מפתיע ושונה במתיקותו.

מאת רוברט ולזר בהוצאת עם עובד.

צעיר אינטליגנטי ובעל יכולת שכנוע וביטוי נדירים, נעים סבר ומקסים, נודד בין עבודה לעבודה, בין אהבה לאהבה, בין אח לאחות, ובכל פעם מפתיע את הקורא בהחלטות המשונות שהוא מקבל. הספר כתוב כמעט כולו במעין דיאלוגים, שהם בעצם מונולוגים ארוכים ומפורטים שהדמויות מנהלות בינן לבין עצמן. הסופר מגלה יכולת להסיט את הוילון ולגלות לנו את מניעיה הכמוסים של כל דמות המשתתפת בסיפור. גם כאן עוזרים המונולוגים הארוכים, שספק נאמרים, ספק נהגים בראשם של הגיבורים.

העלילה איטית, וכמעט ולא קיימת. שלושת האחים טאנר, שלושה אחים ואחות אחת, נפגשים ונפרדים, כל אחד מהם חי את חייו ובכל זאת, יש קשר בין השלושה, ששבים ונפגשים כדי להתחקות אחרי המשותף והשונה שביניהם. הנופים, הנשזרים בעלילה, אירופאים לעילא, הם נופים של גבעות מוריקות ויערות, אגמים ודרכי עפר בוציות. עונות השנה חולפות מאחורי הדמויות ומחליפות את צבע הרקע שבו צובע הסופר את הסיפור היפהפה. אין כאן מתח, ודרושה סבלנות רבה כדי לקרוא את ההגיגים הרבים, אך אם נתאמץ, ניהנה למקרא התובנות הרבות העולות כמובנות מאליהן בכל עמוד ועמוד.

זהו בהחלט ספר של פנאי, שמהלל את הפנאי ואף את הבטלה, המתמצה באופיו של סימון, הדמות הראשית. היכולת לנטוש בכל פעם מקום עבודה ולהמיר אותו בכלום. ליפול לנטל על האחרים, אך בדרך מקסימה, לצפות בחיים שזורמים הלאה, כשאתה שרוע על הגדה, או אולי תקוע כצופה, מתבונן בעולם הסב סביבך, ויש זמן לשיקולים, למחשבות, להיסוסים ולהחלטות חדשות שבאות במקום הישנות.

"אני ממשיך לעמוד מול דלתות החיים, דופק ודופק, אמנם לא בקוצר רוח, ורק מאזין במתח לשמוע אם בא מישהו שרוצה להסיט עבורי את הבריח […] אני אדם שמאזין ומחכה ולא יותר מכך, אבל אני עושה זאת בצורה מושלמת, כי למדתי לחלום בזמן שאני מחכה."

סימון טאנר נע ונד בין בני האדם, מנסה לתהות על קנקנם, אך אינו מוצא לו מקום בעולמם. הרומן עוקב אחרי כשנתיים בחיי סימון, שלושת אחיו ואחותו, ומתאר את מקומות העבודה, הקשרים והאהבות שהם משיגים ומאבדים. ברגישות ייחודית לו, במבט מלא חמלה והומור, משרטט רוברט ואלזר דמויות שכל כולן גוונים ודקויות וגיבור שמסרב לכל ניסיון להגדיר מה הוא.

האחים טאנר (1907) הוא הרומן הראשון שכתב רוברט ואלזר, וספרו הרביעי הרואה אור בהוצאת עם עובד.

294 עמודים, יצא לאור במרץ השנה.

**

לילה ארוך בפריז לילה ארוך בפריז – אז מה קורה ב- 8200?

דב אלפון בספר מתח מסקרן שיצא לאור ע"י הוצאת כנרת זמורה ביתן,

לקחתי את הספר ליד, בעיקר בגלל הסקרנות. קשה להתעלם מספר שנכתב ע"י מי שהיה בעברו עורך עיתון "הארץ" ועיתונאי מוכר. הסקרנות הזו תדלקה את היכולת להמשיך ולקרוא את הספר עד תומו. סקרנות לדעת מה באמת קורה שם, באגפי המודיעין, במחילות הסייבר ובקובות איסוף המיידע שבחצרות הגופים הצבאיים השונים בישראל. להתמלא גאווה, ובה בעת ליהנות מעלילה מותחת.

טוב, אז לא מדובר בספרות גבוהה. הדמויות שטוחות וחסרות עומק, אבל מתוארות בחן. הדיאלוגים אינם חושפים תובנה מיוחדת או זווית ראיה מקורית, אלא שבלונות של ישראליות. כאילו נאספו הסטראוטיפים מתור באולם ההמראות בנתב"ג ונלקחו לצורך כתיבת הספר. הוסיפו לכך דמיון מכמיר לדמויות אמת של מנהיגים מסוימים שכולנו נאלצים לחיות עמם כבר שנים, וקיבלתם מרקחת בטעם חמוץ מתוק, עם ניחוח סיני.

אבל מתח יש, ויכולת הבעה יש, ועלילה שנתפרה בתפרים, לעיתים גסים, יש, ולפעמים זה גם מה שאתה, אדוני הקורא מחפש. לא יותר.

עלילת הספר עוסקת בסטרט-אפיסט ישראלי שנחטף מיד אחרי שהוא נוחת בשדה התעופה ״רואסי שארל דה גול״, וגורמת לסגן אוריאנה טלמור שהיא קצינת ביטחון צעירה ומבטיחה של יחידת המודיעין 8200, שעליה נופלת חקירת המקרה, לפתוח במרוץ נגד הזמן, נגד הממונים עליה ונגד כוחות פוליטיים וכלכליים חסרי מעצורים. כאשר נחטף בפריז צעיר ישראלי נוסף, חלקי הפאזל מתחילים להתחבר ובריתות אפלות בלשכת ראש הממשלה בירושלים מתחילות לקרוס. כשמפרידים ביניהם מפקח משטרה צרפתי אובד עצות, יועץ תקשורת אמריקאי נכלולי, יחידת קומנדו סינית נטולת רחמים ואיל הימורים אוסטרלי מושחת, אנשי ״המדור המיוחד״ חייבים למצוא דרך לשתף פעולה מתחת לרדאר של כל אויביהם, משני צדי קו טלפון לא מאובטח אחד. לילה ארוך בפריז, רומן הריגול הראשון של דב אלפון, הוא יצירה עכשווית, מתוחכמת ומפתה כמו שרק לילה ארוך בפריז יכול להיות.
מכיל 345 עמודים, יצא לאור בשנת 2016

**

יש לך בשביל מה  "יש לך בשביל מה" – יופיו של החיטוט, קסמה של העליבות…

אודי שרבני שיודע לכתוב, כותב ומהגג בנימה אישית, קורע לחיים את הצורה בניתוחים נפשיים עצמיים של הדמויות שבספרו והולם בקורא ללא רחם. יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

מה יכול להיות כבר כל כך רע בלהיות צעיר משכיל עכשווי בישראל, נשוי או גרוש עם ילדים, ובעל מקצוע חופשי? הו, הו, צריך לקרוא את הסיפור הראשון מבין 3 הסיפורים המרכיבים את הספר "יש לך בשביל מה", בשביל לראות כמה מדכאים יכולים להיות החיים כאן ועכשיו.

גיבוריו של הסופר הם אנשים שהחיים השאירו בהם שריטות ופגיעות עמוקות בנפשם. וזו דהויה משימוש, מקומטת ועלובה, ועוטפת את כל מה שקורא לגיבורי העלילה, וכמו קורא גם לקורא, שמזדהה וטועם את העליבות מלוא הכף, כי הרי החיים של גיבורי הספר בעצם אינם שונים מחייו הוא.

אז אם אתם רוצים לקרוא ספר מתוחכם, מורכב, שירגש אתכם אבל גם עלול להכניס אתכם לדיכאון – לכו על זה. תמצאו בתוכו גרוש עצמאי שפשט את הרגל, קריין פרסומות שעובד מהבית ואורז קניות שנבחר לעמוד במרכזו של סרט דוקומנטרי – אלה הם שלושת.

מעניין ומדכא במיוחד הוא הסיפור הראשון, שעל שמו נקרא הספר. סצנת הבריכה והצימר, שבה בוחן הגרוש, שילדיו הקטנים נותרו הרחק, עם אשתו לשעבר, והוא כאן עם אהובתו יפת המראה, את חייו, משווה ונזכר כל העת, מנסה ליהנות ולא יכול לסכור את התודעה ואף לרגע, כדי להצליח למצות את מה שיש לו, ולא לחשוב כל העת על מה שאין. סצנת הסיום, שבה משטח הסופר פילוסופיית חיים על הרוע הבסיסי של האדם, מביאה את הסיפור אל קצה שבו יהיה לקורא די קשה להזדהות עם הגיבור, והוא יגלה שתפס ממנו מרחק. "העולם מתחלק לשני חלקים: לאלה שאומרים שהעולם מתחלק לשני חלקים, ולאלה שלא. זה מה שאני יודע עליו באופן ודאי. מלבד זה, אני לא יודע דבר על העולם. מדי יום הוא מנצח. באשר אלי, במישור האישי, אני כן יודע שאגנוב ניירות טואלט ממקומות ציבוריים כשאזדקן. זה דבר אחד. דבר שני: מהיום שנולדתי אני בלחץ מהרגע שבו אפגוש מישהו שאצטרך להסביר לו למה לא הזמנתי אותו לחתונה שלי. בין שני המצבים האלה, סוף ולידה, אני נע ברחובות המוח שלי. ויש, ברוך השם, הרבה רחובות." זהו ספרו השני של אודי שרבני, יליד 1976. ספרו הראשון "למה אתה לא מחייך" (מודן, 2011) זכה לשבחי הביקורת. בשנת 2009 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ.

יצא לאור ע"י הוצאת הקיבוץ המאוחד, בשנת 2016, מכיל 224 עמודים.

**

בינת השכווי  "בינת השכווי" – "תרנגול אני, תרנגול חכם"…

אביגדור דגן שהיה איש העולם, פליט שואה וישראלי רב פעלים בספר מצחיק וחכם, מלא אהבת חיים, שתמיד כיף לקרוא. יצא לאור בעם עובד.

אופס, קראת שתי שורות וכבר אופפות אותך כקורים מילות הספר כמהלכות קסם, ואתה שבוי, ממשיך לקרוא, לא יכול להפסיק, אף שאתה תמה איך זה שנדבקת כך לסיפור מטופש המתאר מערכת יחסים בין רופא כפר צ'כי של פעם לבין התרנגול שלו..

ואכן, אינני יחיד הנופל שבי בקסמו של אביגדור דגן, איש של פעם, שידע לשלב בחייו דיפלומטיה בינלאומית עם חכמת חיים ויכולת ביטוי. שווה להיכנס לוויקיפדיה ולקרוא את סיפור חייו הפתלתל, ואת רשימת הספרים הארוכה שהוא כתב.

העלילה עוסקת בסיפורו בגוף ראשון של רופא כפרי זקן המסכם את חייו הארוכים שעברו עליו במחיצת החולשות האנושיות, החולי, המוות וההתחדשות המתמדת. זהו סיפור שכולו פיוט, חכמת-חיים ואופטימיות. שיר-הלל עדין לחיים, לטבע ולאדם. הספר במקורו הופיע בשוויץ וזכה לציון מיוחד במשאל מטעם "רדיו אירופה החפשית". בישראל הספר יצא לאור ב- 1978 ושוב יצא לאור לאחרונה.

אני בוחר להביא ציטוט של "יניש", שהוא בין המחמיאים הרבים לספר באתר "סימניה", שמצטט בעצמו קטע מהספר : "כבר אתם יודעים, כי גם רופא עלול ללקות במחושים, שעליו לרפאם בעצמו. והרי לפניכם קומץ דפים שנתלשו מספר התרופות שלו. שתי כפות שתיקה בלילה מכוכב (טוב למחושי בדידות, גאווה, קנאה ושנאה. לאחר הכף השנייה תחדל לחשוב, כי העולם סובב סביבך. שוב אין אתה מרכז של עולם, אלא, ישוב על אחד הכוכבים, אתה מונע יחד עם כל האנשים, עם כל הדברים, סביב משהו, לעבר משהו גדול יותר לאין-שיעור. במקרים חמורים מותר כף שלישית). (פרק 18).

מכיל 190 עמ'. יצא לאור במהדורה חוזרת השנה.

**

עטיפה_-_פיורלה(1)  "פיורלה" – השנה שבה נהפכתי מילדה לאישה

ענת משיח מקיבוץ צאלים בספר ראשון אישי ורב דמיון בהוצאת עם עובד.

ענת היא קיבוצניקית. את ספרה זה, הראשון, היא כתבה אחרי שסיימה סדנת כתיבה יוצרת באוניב' בן גוריון. אני מניח שהיתה אחת המשתתפות היותר מוכשרות במחזור שלה. עובדה: ספרה עתיר דימויים, כתוב בעברית קולחת, ספק מדוברת, אבל זווית הראיה היא נשית. מישהי צעירה מספרת לנו על החיים שלה, על מה שקורה סביבה.

קיבוצניקית, אבל אני מעז להאמין כי ההשפעה של ילדותה, כבת למשפחת עולים מארץ מזרחית חזקה אף יותר מהשפעתו של אורח החיים הקיבוצי. זוהי תמציתו של הספר, "לפעמים אני מרשה לעצמי לחלום שאנחנו גרים בבית דירות חדש בעיר, נגיד בקומה שלישית, שאין לי המון דודות משוגעות, שאנחנו אנשים רגילים. אני נבהלת מהמחשבה שהילדות מהכיתה יראו את סבתא בזדָאד שלה המשונה כל כך. ופתאום גם אבא, שתמיד נראה לי חזק, נראה עלוב בבגדים עם כתמי הצבע ובשפם שנעשה צהוב מרוב הרחת טבק. עם מי אני יכולה לדבר על ההרגשה הזאת. אני לא מרגישה ממש מפה ובטח שלא משם."

בפרק הראשון אנו מתוודעים לסבתה של הגיבורה, הנוהגת לרחוץ בעירום באמבטיה בחצר, החשופה לעיני השכנים. זו הסבתא הדומיננטית, החופשייה ואשת הסוד של הגיבורה, הכותבת את סיפורה בגוף ראשון הווה. היא תהיה גם הדמות הדומיננטית בחייה של הנערה.

292 עמודים, יצא לאור: אפריל 2016.

**

עטיפה_-_מועדון_המתאבדים(1)  מועדון המתאבדים – כשאי המטמון פגש את אלף לילה ולילה

כמה קל ליפול חלל, להיכנע ולבלוע את הטקסט היפה, הגבוה והמשתעשע של ר.ל. סטיבנסון, שמלמד אותנו הקוראים שיעור בתורת הסיפור, בהוצאת עם עובד…

שמעו מעשייה: הנסיך פלוריזל וידידו – שלישו הקולונל ג'רלדין יושבים ערב אחד בבית מרזח לונדוני עם ערב – רב של פשוטי עם ומצפים לדבר כלשהו שיעורר אותם להרפתקה, נועזת ככל שתהיה. מוכר פחזניות צעיר ומוזר מעורר את סקרנותם ובעקבותיו הם מתוודעים למועדון חשאי ותמוה מאין כמוהו, "מועדון המתאבדים", שיש לו כללים מוזרים, ובראשו נשיא, איש ערמומי, מסוכן ואפל שאינו בוחל בפשע הנתעב ביותר…

יותר מכל, מתוודע הקורא אל דמיונו הפורה של סטיבנסון. האיש באמת חי בפנטזיה, ואף שהיה עורך דין, הרי שאת החוויות המסעירות יותר הוא עבר לא בבית המשפט, אלא בתוך ראשו. למזלו ניאות לחלק חלק מהן אתנו, וספר זה הוא אחת התוצאות לכך.

בשלושת פרקי העלילה המרתקת נכבש הקורא ביצירי דמיונו ובכוח ההמצאה של סטיבנסון, המוכר לקורא העברי מספריו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, אי המטמון והחטוף – שאף הוקרן כסדרה בטלוויזיה. שלושת פרקי הספר לקוחים מיצירתו הרחבה "לילות ערב החדשים" שבכל אחד מפרקיה מסופר על נסיך מחופש, בדומה לחליף המסתובב בשווקים ומנסה להכיר מקרוב את חיי העם, אלא שפרקים אלה מתרחשים בלונדון של המאה ה- 19. מועדון המתאבדים הוא קלאסיקה במיטבה בתרגום חדש ורהוט של עידית שורר.

מכיל 120 עמוד.

אל ספרי קריאה מומלצים נוספים עליהם המלצנו בכתבה קודמת

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *