איטו אבירם

“השופט” מאת שי אספריל, ספר מורכב, מסקרן ובלשי

שי אספריל רוקם בכישרון עלילה מורכבת ומסועפת, ומציג אותה מבעד לעיניהן של הדמויות השונות והמגוונות באופן המזכיר את כתיבתו של א”ב יהושע, בפרט ב”המאהב”.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

  קראה והתרשמה: אורית אושר *

הסיפור הוא מלאכת מחשבת הנעה בין שלושת הזמנים, מגלה טפח ומכסה טפחיים מהעלילה הפתלתלה. היא בנויה היטב אף שחלקים ממנה צפויים, ולעתים התוכן וגם הלשון מעט מסורבלים מדי ומצריכים עיון חוזר בשורות. מצבור האסונות מתוארים באופן ענייני ולא אובר-דרמטי, והסופר אינו חס על דמויותיו.

הדמות הראשית, אריאל, הוא עורך-דין פיקח, אך גם מעיניו מצליח לחמוק עניין מהותי, כאדם המביט במחוגי השעון נעים, ומרוב שהוא מתרכז בהם, אינו יודע לענות להלך שניגש ושואל אותו מה השעה. אריאל הוא דמות מעניינת שחייה אינם בנאליים, וכך גם שאר הדמויות, שחייהן מצטלבות בדרך זו או אחרת בחייו: מרסל, אישה פשוטה שבעלה הופך לאיל הון מבלי שהיא מבינה זאת; זאב, הבחור המופנם שצומח מטרגדיה משפחתית איומה אחת לאחרת; נתן המצטייר כחביב וחכם הנקלע למאבקים לא לו; סוזנה שמניעה את העלילה בלי לעשות הרבה באופן אקטיבי. נגיעות אוטוביוגרפיות, להבנתי, ניכרות בדמותו של אריאל אך גם בדמותו של נתן.

הספר רווי בתובנות (“כולנו… פוחדים בעיקר מהלא מוכר ולא נותנים את הדעת על מה שעלול להשתבש בשגרה…”, עמ’ 64), בתיאורים יפים (“היא מביטה בשריטות הכתומות המרצדות בים”, עמ’ 205) ובדימויים שלא אחת מעלים חיוך וקל להזדהות עמם, כגון תיאור של עורכי דין:  “כה מגונה הוא האיש שבשם הפרנסה… הופך את החברה שהוא חי בה לחשדנית, זועמת, לוחמנית…” (עמ’ 198). בכול ניכר כמה משפיע ההווי המשפחתי על התעצבות הנפש, וכאן הדבר מוצג בעיקר מן הפן שלילי.

לא מדובר בספר קליל, אלא בסיפור שיש בו נדבכים של קשיים וטרגדיות המצריכים ריכוז כדי לדבוק בהם עד לסיום. והסיום בעיניי צפוי ויש בו מן ההחמצה – כל הרבדים מסתדרים והאנדרלמוסיה מתבהרת, כך שהוא מתאים לחובבי סופים סגורים, אולם משאיר את הקורא בלי מעטה ולו קל של מסתורין, שאפף חלקים גדולים בעלילה.

הכריכה יפה והולמת את תכני הספר ומצליחה לציור בקורא סקרנות ומשהו מההבנה הויזואלית של העלילה, לזכותה של המעצבת דורית שרפשטיין.

לסיכום, הספר טוב, כתוב יפה, מתאים לחובבי בלשות או דרמות ולמי שיש לו עניין במערכת המשפט, בהחלט ניכר שלסופר יש השכלה רחבה בתחום זה וגם ידע עשיר בתחומים אחרים. עם זאת, בגב הספר נכתב כי הסופר “מגיע כאן למלוא בשלותו”, ונותר לי רק לקוות בשבילו שזה לא המצב.

הוצאת “עם עובד”, 2019

  • אורית אושר היא עורכת ומגיהה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *