איטו אבירם

הצגת הילדים “גוליבר” בתיאטרון גשר – טכנולוגיה חדשנית, אבל שימו לב לתגובה *

בכורה עולמית להצגת ילדים בטכנולוגית  Augmented Reality(מציאות רבודה) עם שחקנים חיים ודמויות מצולמות, לילדים מגיל שש ומעלה.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

תיאטרון גשר מביא חווית תיאטרון ראשונה מסוגה בעולם, המשלבת מציאות רבודה Augmented Reality))  עם הופעה חיה על הבמה. עולם עשיר של אנימציה פוגש שחקנים על בימת התיאטרון ויחד יוצרים חווית מציאות חדשה וקסומה.

מדובר בפיתוח ישראלי המביא את המציאות הרבודה (Augmented Reality) לעולם הבמה והתיאטרון ומאפשר לשלב במציאות אנימציה ממוחשבת וחדשנית. דרך משקפי ה- AR יצפה הקהל בשחקנים על הבמה משחקים ופועלים בעולם של אנימציה מרהיבה העולה על כל דמיון.

טכנולוגיה זו מאפשרת להעצים את חוויית התיאטרון באמצעות שילוב של תפאורה ממוחשבת בטכנולוגיה ייחודית, עם אנימציה איכותית המגשימה את החלומות הפרועים ביותר ומשאירה את הצופים פעורי פה.

הקהל שיגיע לצפות ב “גוליבר” יוכל ליהנות בנוסף להצגה הייחודית והאיכותית גם מהפנינג מיוחד שיתקיים ברחבת התיאטרון לפני ואחרי ההצגות ובו מגוון דוכנים שיציגו הדגמות חווייתיות של מציאות רבודה(Augmented Reality) ומציאות מדומה (Virtual Rrality)

במאי: יבגני אריה

מאת נגה אשכנזי

משתתפים: אלדד פריבס, נטשה מנור, אפרת ארנון, רות סנדרוביץ, אייל אבשין/נתנאל צ’רטקוב ועוד.  דמויות מצולמות:אורי יניב, רות רסיוק, פאולו א.מואורה,קארין סרויה, סולו גבע, אלכס סנדרוביץ, אמילי גרנין.

כרטיסים ניתן לרכוש בקופת תיאטרון גשר בטל: 5157000– 03

 

 

2 תגובות על הצגת הילדים “גוליבר” בתיאטרון גשר – טכנולוגיה חדשנית, אבל שימו לב לתגובה *

  1. דון מיטרי דצמבר 14, 2017 בשעה 1:41 pm

    רע מאוד

    הגב
  2. שרית מאי 19, 2018 בשעה 6:02 pm

    ראיתי את ההצגה עם שני ילדי בני 9 ו 12. ואכן דבר לא היה מוצלח. הדמות של המורה סטריאוטיפית. הדמות של האמא הקרייריסטית. הדמות של האב גוליבר/ פרופסור מפוזר בלי חן. סיפור המסגרת מיותר לגמרי. גוליבר זו יצירה כל כך מוצלחת למה להרוס אותה עם סיפור מסגרת כל כך שבלוני?

    מעבר לזה התפאורה – מזכירה כיתה מהמאה ה 19. כנל לגבי התלבושת של האב והילדים. ואז מגיעה האם המתוסכלת שכמובן חייבת להיות חד הורית עם רגשות אשם. עם פלאפון ביד? החיבור בין שני ממדי הזמן לא מוצלח.

    החלום הגדול של המורה: משפחה וחמישה ילדים? שוב חתירה אל המובן מאליו. והסטריאוטיפי. שהרי בלי אלו היא מורה הסטרית ורעה.

    הגרוע מכל היתה ההסתמכות על הטכנולוגיה הלא מוצלחת. היא גןרמת לתיאטרון לאבד את מה שכל כך עובד בו טוב כשהוא טוב- הירתקות אל המשחק אל קשר בלתי אמצעי עם השחקנים. ממש כמו שנעשה ברוח התיאטרון למשל. אגב גם בקהל עבר רחש של חוסר סבלנות כשכל פעם היה צריך להניח מחדש את המשקפיים.

    לתחושתי קרה כאן מה שוקקה בעונה 2 של סדרת טובות: מחסור בעלילה והסתמכות על פירוטכניקה. פשוט איום ונורא. הטכנולוגיה – מזעזעת. גרפיקה של תחילת שנות השמונים. שום תוכן. חבל שכך בחרנו להעביר את החג. לא מתאים לתיאטרון הגשר. אודיסאוס ורוח התיאטרון היו נפלאות. ההצגה הזו – נוראית. פשוט לא ללכת.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *