איטו אבירם

הספר "גשם" מאת מילה קידר – בצורת, אהבה, אמנות והיי-טק

סיפור על הייטקיסט בודד, עם נפש של אמן, ממוצא רוסי, המנסה לארגן את חייו בפינה השחונה הזאת של כדור הארץ, עם אנשים שלא רואים בו ישראלי כמותם, בהוצאת פרדס.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

עטיפה ק גשם  "גשם" הוא סוג של פרוזה שתופסת אותך כבר מהשורות הראשונות. קל להתחבר אל הטיפוס הצעיר, הבודד והמופנם, המתחיל את היום בבית קפה בשיינקין, מנהל אורח חיים תל אביב אך מתרחק מחברת אנשים הומה ומגלה אופי אינדיווידואליסטי. הסופרת סוללת את דרכו של הסיפור לאט ובביטחון. אין קפיצות בין זמנים, אין זוויות ראיה שונות על הדמויות. אין סיבוך לשם סיבוך. יש התנהלות בטוחה החושפת את חייו של בחור צעיר ממוצא רוסי שאביו נותר בחו"ל ואמו גרה בבת ים. בודד באופיו ובמספר בני משפחתו החיים עמו, מנסה ולא מנסה לראות בארץ הזאת את ארצו, כנראה כמו אלפי צעירים ישראלים ממוצא רוסי החיים כאן ממש כמותו.

דרך חייו של יאיר, הגיבור, מנסה "גשם" לספר את סיפורם של בני העלייה הרוסית של שנות ה-90. העברית והרוסית משחקות כאן תפקיד משותף, דרכו מגלה הקורא את הזווית הקצת שונה שבה מתנהלים אלפי ישראלים ממוצא רוסי, שחיים לצידו. שתי השפות נמצאות גם במוקד עיסוקו של ההייטקיסט, המפוטר כבר בתחילת הספר מעבודתו, ומקדיש את זמנו למלאכת התרגום של שירי פושקין לעברית. עוד נוכחים בספר אמו, החיה לבדה, ענבר, מלצרית ואמנית תוססת שנוכחת בחייו בכל פעם שהוא מגיע לקפה וישנם גם הזיכרונות מאביו, המתגורר בחו"ל, נוכח ולא נוכח בחייו.

אבל בעלילה יש גם צד מטאורולוגי. הכותבת, כמוני וכמו אחדים מאיתנו, היא כנראה פריקית של מזג אוויר, והדבר מגיע לביטוי גם בספר. אלא שתיאורי מזג האוויר, מעניינים לכשעצמם, ואני בהחלט זוכר את הבצורות ואת השיטפונות הלא צפויים שפקדו אותנו לפני כמה שנים, אינם מצליחים להפוך לחלק אורגני מהספר. הם נותרים, לדעתי, כקוריוז. כמו טריק ספרותי שנועד להעשיר את הספר וליצר מורכבות כתיבתית, שמימושו אינו ממש צולח, אבל עדיין הוא מעניין חובבי מזג אוויר שכמוני.

עוד חשתי, בעת קריאת הספר, כי ניסיונה של הסופרת לבנות את הדמות הראשית צולחת רק בחלקה. נבכים עמוקים יותר באישיותו של יאיר נותרים עלומים לקורא, ולפעמים אפילו נוצרת תחושה שהסופרת היא עדת ראיה שמנתחת את חייו של גיבורה, אבל לא יושבת באמת בתוך מוחו ומניעה אותו.

ועדיין, הספר, שיצא לאור בהוצאת פרדס, קולח, מעניין ובהחלט יגרום הנאה לקוראים רבים.

הנה קטע מהספר:

'כשהגיע תורו להשתתף בדיון הרים את עיניו המבולבלות מהספר, בחן במהירות את שתי העמודות בטבלה שעל הלוח, ופלט "ישראלי." המורה הוסיפה את שמו לטבלה. הקול שלו השווה לתֵיקו זמני עם העמודה המתחרה, "יהודי".

 "אתה יכול להסביר לנו למה?" התעניינה.

כי אמא שלי לא יהודייה, אז בשבילכם אני לא יהודי בכל מקרה, חשב. כי לא חתכו לי את הזין, אז בשבילכם אני לא יהודי בכל מקרה. כי כשאני אמות אתם תקברו אותי מאחורי גדר, כדי שבתחיית המתים שהבטיחו לכם העצמות היבשות שלי לא יתערבבו חס וחלילה בעצמות היבשות שלכם, ולא ייווצר מהעצמות שלכם ושלי יצור הכלאיים, השעטנז, התועבה, חצי יהודי וחצי גוי.

אבל בקול רם אמר, "כי אני מזדהה יותר עם מדינת ישראל והאזרחים שלה מאשר עם העם היהודי בתפוצות."'

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *