איטו אבירם

האופרטה "נקמת העטלף" – מה, בעצם, רוצה קטורזה?

האופרטה המהנה המוצגת בישראל מומלצת ביותר, אבל ציפי שחרור שצפתה במופע נותרה בתחושה שהטקסט העכשווי של קטורזה, שהושתל בהצגה, לא בדיוק שייך לשם…

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה
העטלף - ישראל קטורזה בדמות פרוש, הסוהר השיכור.

העטלף – ישראל קטורזה בדמות פרוש, הסוהר השיכור.

מאת ציפי שחרור

יש באופרטה "נקמת העטלף" שתי הפתעות. הראשונה נמצאת בעלילת המחזה: גבריאל פון אייזנשטיין, אדם בעל אמצעים, וידידו הנוטריון ד"ר פאלקה מבלים יחדיו במסיבות מזה שנים. לילה אחד, כשחזרו מנשף מסכות ססגוני לאחר שהתבסמו כדבעי, חמד לו אייזנשטיין לצון. הוא הניח לידידו, קורבן התעלול, שהיה מבוסם ועייף, להירדם על ספסל בגן הציבורי, כשהוא מחופש בתחפושת של עטלף.

בבוקר המחרת, כשנאלץ לעשות ד"ר פאלקה לעשות דרכו הביתה מחופש לעטלף – לקורת רוחם של הניקרים בדרכו ולמורת רוחו – החליט פאלקה כי יום יבוא והוא ינקום את נקמתו. חלפו ארבע שנים, ותוכניתו בשלה. עתה, בסיועו של הנסיך אורלובסקי, המשתוקק תמיד למשובות חדשות, היות שבשפע מנעמי ההוללות המוכרים מאס מזמן, מביים פאלקה את נקמתו, נקמת העטלף.

זהו סיפור העלילה של האופרטה "העטלף" מאת יוהאן שטראוס הבן, המועלת בימים אלה במשכן האופרה הישראלית, בהפקת תיאטרון האופרטה ומחזות הזמר הממלכתי של בודפשט.

ההפתעה השניה של האופרטה, או הגימיק, אם תרצו, היא ליהוקו של ישראל קטורזה שלנו, סטנדפיסט מוכשר ושחקן , לתפקיד באופרטה, כאחד מצוות השחקנים/זמרים כשווב בין שווים ביחד עם הצוות ההונגרי.

קטורזה פותח את האופרטה, סוגר אותה ומבליח לתוכה מדי פעם, בתפקיד הסוהר שבסיפור העלילה המשעשע והפשטני משהו, כדרכן של אופרטות. שכן סיפור העלילה והביצוע מזכיר את ז'אנר הסלפסטיק המוכר והצפוי. אך כמובן שהמוזיקה של שטראוס כובשת, קרנבלית ושמחה, מקפיצה את הקהל באולם במחיאות כפיים, כאילו היו במופע בפארק יהושע או בחתונה ישראלית טיפוסית. ובכל זאת …שטראוס והלב שמח.

האופרטה בנויה משלוש מערכות ואורכת שלוש שעות גדושות צבעים, תחפושות, גימיקים ואינספור תלבושות והפתעות לא צפויות. בעטלף לוקחים חלק בתפקידים הראשיים זמרים ורקדנים מהשורה הראשונה של התיאטרון הממלכתי בבודפשט. אלה מרבים להופיע בכל רחבי העולם, וכבר הזדמן לי לצפות בכמה מהם באופרטה אחרת שעלתה כאן בשנה שעברה.

כאמור, זאת אופרטה שעשוייה היטב וברוח קרנבלית ווינאית ססגונית, שהרי לא ניתן להעלות על הדעת נשף כזה ללא מנגינותיו של שטראוס המפיח חיים בחגיגות ווינאיות, להן הרבה להלחין מוזיקת ריקודים ובמיוחד – ולסים. המוסיקה שלו היא גם ההסבר להצלחה המייידית שנודעה למפורסמות שביצירותיו הבימתיות ובהן "העטלף", הידועה מכולם באופייה המגובש, בשלמות ובחדות.

העטלף -C -  קרדיט צילום - אנט קאלאי- טוטי

ידוע כי עד סוף המאה התשע עשרה, הוצגה העטלף יותר משלוש מאות פעמים, וברחבי העולם- משך שנים רבות- כ- 12000 פעם. לא בכדי זכתה לתהילה, וסיפורה רלוונטי לכל עת ומקום. על המוזיקה של שטראוס אין עוררין, היא מלאה שמחה, נהנתנות, ריקודים, שתייה לשוכרה, מסכות ותחפושות לרוב והעטלף מלא בכל אלה.

וישראל קטורזה? כפי שציינתי – הפתעה ישראלית מרעננת שיש בה הומור ושנינות- אך הוטרדתי משהו… הוא ממלא תפקיד בהצגה עצמה, אך הטקסט שנכתב לו במיוחד, הינו ישראלי לחלוטין. זהו טקסט העוסק במצב התיאטרון, ובמצב הפוליטי, הביטחוני והחברתי…בישראל. אם תרצו – נגיעה של רלוונטיות ואם תרצו – שעטנז מלאכותי. למה?! …למה התכוונו?! אני עדיין חוככת בדעתי…

האופרטה מומלצת בהחלט.

אל פרטי המופע ולוח ההצגות

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *